מרגישה שאני מאבדת את זה. שהכל נופל, שהכל קורס ואין מצב שאני מצליחה
להרים או להחזיק משהו.
אין ספק שלקחתי על עצמי יותר מדי, אבל חוסר ניהול הזמן המטורף שלי, תעדוף
המשימות המוזר, כמות המשימות הבלתי נגמרת שאני לוקחת על עצמי גובים את המחיר, וקשה
לי להתמודד עם המחיר.
השעה שלוש וחצי בלילה של יום שישי. לפני שעה קמתי, הקטן בכה, נשארתי
אצלו בחדר עד שהוא נרגע וחזרתי למיטה. פתאום הרגשתי ששכחתי משהו, סיפרנו לחברים
שקנינו כרטיסים לסטנד אפ, רגע, זה כבר היה.
מתעוררת, ניגשת ליומן הממוחשב לבדוק, זה לא מופיע. טוב, נראה בכל זאת באישור הגעה
על הכרטיסים.
כן, הפסדנו, ההופעה הסתיימה בדיוק לפני שעתיים. מרב מליון המשימות,
השאיפות וכל השאר שכחתי את זה לגמרי. כמובן שההוא שכח שנייה בערך אחרי שהזמנו.
הקטע שאפילו לא פתחתי כמו שצריך את האישור כרטיסים, לא דיברנו על זה במהלך
השבועיים כי אנחנו בקושי מדברים בגלל המרתון.
כמה היינו צריכים את הסטנד אפ הזה אחרי השבוע הסופר לחות הזה. להיות
ביחד, לצאת כזוג ולא לארוחת בוקר, לצחוק, להשתחרר, לבלות.
אז אחרי שבוע של לחץ נוראי, של הרגשה של "אני לא מספיקה" ,
"אני לא זוכרת", "אני יכולה יותר ועדיין מפקששת" זה מה שהיה
צריך לקראת. לדעתי כתבתי ביומן, אבל זה לא הופיע.
זהו, הקש ששבר את גב הגמל. למרות שאני לא בטוחה שמקרה שלי זה גמל, לא
יודעת כבר במה אני יכולה לעמוד עם בכלל.
אני רוצה הרבה, אפילו מלא ולא בטוח שאני האדם שיכול לעמוד בכך.
אין ספק שלהיות עצמאית שצריכה לעשות בנוסף למקצוע שלה עוד מלא דברים,
בעיקר אדמניסטרטיבים, זה משהו שאני לא עומדת בו. לא חוזרת ללקוחות, שוכחת לקחת מהם
כסף, שונאת להתקשר אליהם, לא מספיקה חצי מהמטלות.
בנוסף, החלטנו לחפש בית, היום הבנתי חד משמעית שזה נופל ב 100% עלי וזה
הוציא אותי מדעתי.
והריון, חודש חמישי, כבר מעל חודשיים אני יודעת שאני חייבת להתחיל
להקליט את הקורס האינטרנטי וחייבת להתחיל לעשות יוגה וכלום. כל הזמן אני חיה
בשוטף. מהיום להיום. מהיום למחר.
די, לא יכולה. זה בטוח לא נכון.
ומה עם הפשוש, בכלל לא הזכרתי אותו. הבעל לקח יותר אחריות ויוזמה
השבוע ואני רוכבת על הגל, פחות משהו לעשות, להיות עם הילד המדהים שלי ולהקריא לו
סיפור. כל הכבוד.
מרגישה כבר כמה ימים, ימים לא מועטים שאני צריכה להקיא את כל המידע
והלחץ הזה בעזרת המקלדת, לנקות ואז לחשוב, לנשום, לתכנן, להבין מה קורה.
ככה, להקליד, אפילו 20 דפים שיוציאו את כל המחשבות שלי מהראש לנייר
ואולי ינקו לי קצת, אולי יעשו לי קצת סדר.
אז קדימה, בלי חוקים, בלי מחשה, להתחיל לשפוך.
רציתי לשדרג אתה עבודה שלי לקראת 2014, חשבתי שאחד הדברים שיכול
להועיל היא כתיבה של כל החומרים מראש לכל החודש לכל לקוח במקום הכתיבה ביום ראשון
לשבוע הקרוב.
חשבתי שזה יעשה סדר, שבי פעם אחת, מסודר, התרכזי בלקוח וכתבי. חוץ מזה
יש מספר לקוחות שצריך לשלוח להם מידע מראש לאישור. זה מה שקורה שאת מתפרנסת מכתיבה
אבל יש לך מליון שגיאות כתיב ותחביר.
לשבת עם חמותי היקרה שעתיים עם 3 עמודים ולגלות כמה הייתי צריכה לשנות
עזר לי אולי למוניטין מול הלקוח אבל ריסק לי עד עפר את הביטחון העצמי.
ריתי עזרה, אמרתי שאני אקח עובדת, מישהי שתעזור לי לכתוב. כתבתי
מודעה, קיבלתי מיליון פניות בחזרה, לא היה לי זמן של ממש לחזור אליהם. אז חזרתי
לאחת, והיא אפילו כתבה לי כמה דברים. מושלם? לא. נראה לי שרציתי שהיא תהיה יותר
טובה ממני. יותר יצירתית. יותר מקורית. כי אני, מרב שאני שוחה במגוון נושאים
ומטלות מרגישה שאיבדתי מדי את המקוריות ובטח שאת הסדר.
חוץ מזה, יכול להיות נהדר לעבוד עם מישהי שיכולה להוריד ממני גם את הדאגה לכתיבה
היום יומית וגם את הדאגה לתחביר ולשגיאות הכתיב.
פגשתי קולגה השבוע, היא סיפרה לי שהיא לוקחת 200 ₪ יותר ממני. בדיוק ה
200 ₪ שסוגרות לי את התשלום לכותבת. לא אכפת לי לקחת יותר 200 ₪ מהלקוח ולשלם
לכותבת יותר. זה כנראה משהו שרובו צריך לרדת ממני. במקרה התקשרה אלי לקוחה להדרכה
וייעוץ, מסתבר שהקולגה מנהלת לה את הדף. מה אומר, עושה עבודה נהדרת, גם מבחינת
הכתיבה וגם מבחינה גרפית. שכחה לשווק את הלקוחה אבל מביאה מעורבות ויצרה קהילה. אם
היא יכולה לגבות 200 ₪ יותר למה אני לא יכולה?
אני יודעת שאני חייבת לסגור ולהקדיש זמן לנושא של העובדת, חייבת
להוריד ממני את הכתיבה היום יומית, זה יוריד ממני מלא לחץ. נכון, אני מביאה לכותבת
ועדיין מרגישה שאני יכולה לכתוב יותר טוב, אבל זה בעיקר כי אני כבר מכירה את
הלקוח.
אני רוצה לעבוד אחרת לגמרי, רוצה סדר יום חדש, נהלים חדשים.
שלב ראשון אכתוב אותם מסודר, שלב שני אנסה להשיג. מזכירה לעצמי לפני,
להיות ריאלית:
·
לעביר את
הכתיבה היומיומית לכותבת בעלות שתשאיר לי רווח גדול מאוד.
·
לעלות את
המחיר לכולם.
·
להתמקד
במשימות, לא לקפוץ ממשימה אחת לשנייה.
·
להתחיל
את הבוקר בשעה קריאה של אקטואליה מתחומים שונים והתראות גוגל על מנת להיות מעודכנת
בכל מה שצריך
·
לעבוד
צמוד מול עורכת לשונית או לפחות חמותי ולהעביר את כל התכנים שלי עריכה, להיות עם אצבע
פחות קלה על ההדק. לא לפרסם כלום לפני שכתבתי את זה במסמך וורד.
·
יום
ראשון מוקדש – שעתיים לכתיבה שלא הספקתי וכל השאר לאסטרטגיות פרסום והוצאה לפועל.
·
יום
רביעי מוקדש לפיתוח ושיווק –
o
הקלטת
קורס אינטרנטי
o
פיתוח
מוצרים חדשים
o
הקלטת
סרטון
o
כתיבת
מאמר
o
תכנון
אסטרטגיית שיווק אישית וכדומה.
o
כתיבת
מייל באופן אוטומטי
·
שעתיים
בשבוע ביום קבוע הקדיש להנהלת חשבונות -
להוציא קבלות, להתקשר ללקוחות חייבים. חוץ
מזה להשתדל להוציא חשבוניות עסקה ב 10 לחודש.
·
רישום
מסודר ומדויק – של לקוחות:
בלקוחות קבועים – מתי התחילו את השירות, לכמה חודשים, עלות תשלום לחודש, אם הם
שילמו.
לקוחות מזדמנים – איזה שירות הם קיבלו, מה העלות ששילמו, פרטים כולל מייל, איזה
מעקב יש לעשות.
כמובן, להכניס את המייל מיד לרשימת התפוצה.
·
להשאיר
זמן לנשימה.
·
לפתח את
נושא הסדנאות וההרצאות.
בטח אפשר להוסיף לרשימה הזו עוד מליון דברים, כמו לנשום למשל, מרגישה
שאני בעיקר שוכחת את זה לפעמים.
אני יודעת שאפשר אחרת ואני יודעת שאיפה שהוא יש מישהו שיכול לעזור לי
בזה. גם אם זה רק בלנשום ולסדר את הראש. כן, התחלתי ללכת למישהי מדהימה שרוקחת לי
פרחי באך שבאמת עושים את העבודה, אם הייתי זוכרת לקחת אותם. כמובן, היא גרה בתל
אביב ואין לי זמן ללכת אליה.
אני רוצה להתחיל לכתוב על עוד נושאים אבל אני מבינה, ברגע שאני אסדר
את הנושא הזה, כל השאר יתחיל להסתדר. ברגע שאני אצליח לסדר את נושא הנשימה, תעדוף
המשימות, לוח זמנים. אז, זה ישליך גם על דברם אחרים בחיים שלי.
כשאני אלמד לעשות משימה ולא לקפוץ באמצע (כמו שעכשיו קפצתי לקרוא כמה
שורות בבלוג).
אני רוצה ש 2014 תראה קצת אחרת, אני יודעת שזה באחריותי ויש לי את
האפשרות לשנות.
עוד חצי שנה מהיום, לפי החישובים הוא צריך להגיע, פשוש קטן צריך להגיע
למשפחה ואני צריכה להיות מוכנה.
להגיד שזה לא תורם ללחץ? תורם ובגדול. ביום רביעי הלכתי לרופא, איזה
רופא אדיש בחרתי הפעם. גם לא עשה לי אולטרא סאונד, סתם, שאני אראה שהכל בסדר
וארגע, גם הבהיל אותי על המי שפיר, שתכל'ס אני לא צריכה אבל מפחדת מה יקרה אם אני
לא אעשה את כל הבדיקות שבעולם.
הוא שאל אותי אם אני מרגישה את אגוזי זז בבטן, אני לא, עוד סיבה להיות
סופר לחוצה. אני מרגישה בחילות וסחרחורות, בעיקר מהלחץ שאני מכניסה את עצמי לתוכו
אבל לא תנועות עובר. רצה עכשיו לאינטרנט לבדוק, כתוב שזה יכול להיות גם בשבוע 20,
בטח ארגיש עוד כמה ימים.
אבל אני מפחדת, כל הזמן מפחדת. רוצה ילד מושלם. בריא, חזק, חכם ויפה.
אני לא רוצה הרבה, רק 2 אבל אני רוצה ילדים בריאים וחכמים. לא, הוא לא חייב להיות
גאון. ילדים רגילים, זה מספיק לי.
מפחדת גם מה יהיה אחרי, כל הזמן. אם עכשיו אני לא מצליחה לתפעל את
העסק והחיים יחד איך אני אצליח עם 2 ילדים?
והמשימה החדשה שלוקחת לי יותר שעות ממה שיש לי. לחפש בית. אני בטוחה
שזה ממש משהו שלא הייתי צריכה על הראש כרגע. הבוקר הבנתי חד משמעית. אם אני רוצה
לעבור דירה זה תלוי רק בי. אני צריכה לחפש את הבית ואני צריכה להסביר מה חשוב ומה
לא וכל השאר. נכון, ההורים של הגבר מאוד רוצים לעזור אבל מה שקורה בסוף זה
שמבזבזים זמן על לראות בתים לא מתאימים ולא קשורים בכלל למה שאנחנו רוצים. אולי כל
העזרה הזו רק מלחיצה יותר. אולי צריך להישאר בבית הזה עוד שנה ופשוט לעשות התאמות?
דווקא מצאנו קסם של דירה. במחיר מעל הפופיק ואפילו ממש קטנה אבל
אהבתי. הבעיה, קצת רחוק מסבא וסבתא שממש עוזרים לנו ולא נראה לי שנסתדר בלעדהם.
@רוצה להמשיך לכתוב. רוצה לבכות מלא. רוצה לעזוב הכל וחזור
ל"לסיים משימות" מה שאני עושה כל הזמן ללא הפסקה @
רוצה שעה ביום לעצמי
רוצה לנשום
רוצה לחזור לקרוא ספרים
רוצה לעבוד מסודר
רוצה להספיק
רוצה ללמוד להוריד ממני מטלות לא הכרחיות ולשלם כסף לאנשים
רוצה לעשות יוגה
רוצה לאכול נורמלי ולא מלא ולא רק פחמימות
רוצה להיות רגועה ונחמדה
רוצה לכתוב עברית תקנית ללא שגיאות
רוצה להיות עם הילד שלי ולהנות מזה
רוצה להיות עם הבעל שלי, לצאת, לבלות, לחיות, לצחוק, לעשות סקס.
רוצה להפסיק לתת לאנשים דברים בחינם ולעשות עבודות בחינם שגוזלות לי
זמן
רוצה להיות יותר מרוכזת ולזכור את שמות הלקוחות שלי
רוצה לתת שירות טוב יותר ואישי יותר
רוצה שיהיה לי משרד מדהים בבית, חדר רק שלי.
הפסקתי לכתוב. החלטתי לחזור לישון. לחבק את בעלי ולעשות מדיטציה.
בוקר, רוצה להגיד "מהיום הכל השתנה" אבל יודעת שזה שטויות.
רשימת המשימות המצפה לי עבור הלקוחות היא רשימה מטורפת. גם אם אעבוד
שבוע ללא הפסקה לא אספיק לעשות את כולה.
