2 קווים שמשנים עתיד

יש 2 קווים. 30-09-13 יום שהולך לשנות לי את שארית החיים. כבר כמה ימים כל המספור לא מסתדר לי, אבל מצד שני הכל בסדר , יש לי המון מרץ לעשייה, אפילו עשיתי הליכה גם במוצ"ש וגם אתמול , זה לבד איזה שיא חדש עבורי.
אתמול בהליכה חשבתי לעצמי אם זה מה שאני הולכת להרגיש ב-9 חודשים הקרובים אז ממש סבבה לי.

נכון לרגע זה יש 2 תחושות שממלאות לי את הבטן.
הראשונה, התרגשות כמובן, שמחה , אני רואה כמה אושר הקטנצ'יק מביא לי ואני יודעת שזה הולך להיות כיף גדול.
השנייה, כמובן, פחד. פחד מהכאבים, פחד שאני לא אצליח להחזיק את העסק, שזה לא ילך יחד .

אתמול ההליכה הכניסה אותי להרבה מרץ והחלטתי שהפעם זה יהיה שונה.
אני פשוט מחליטה וזה מה שיהיה
הולך להיות לי קל מאוד, אני הולכת להיות מלאת מרץ, אני הולכת להיכנס במרץ ושמחה לעשייה.
אני הולכת להיות מרוכזת, מפוקסת, ממוקדת ולהשיג את כל מה שאני רוצה ויותר.

השבת אני אשב ואעשה לי תוכנית עבודה מסודרת לחודשים הקרובים.
אכניס בפנים המון ספורט, זמן לעצמי ושמחה.
אכניס תאריכים מסודרים להשקות, זהו, אי אפשר לחלום יותר, צריך לצאת במוצרים דיגיטלים.

כן, זה הולך להיות מדהים, כי ככה החלטתי !

מתחילים שנה חדשה "על אמת"

זהו, החל ממחר זה באמת אחרי החגים. השנה החדשה מתחילה "על אמת"יש לי המון ציפיות מהשנה החדשה הזו והמון שאיפות.
אני רוצה להתחיל שנה חדשה אופטימית,לא לכתוב רקשרע לי ורק שאני מבולבלת.רוצה  להתחיל שנה חדשה עם מרץ וכמו שקראתי אתמול בספר שאני מחזיקה בשירותים אבל תכלסיש בו הרבה אמת, אני רוצה לדמיין כאילו כבר השגתי את כל מה שאני רוצה.
כבר להתחלה טובה צבעתי היום את השיער,משהו שאני עושה פעם במאה שנה, בשביל להתחיל רעננה.
יום שלישי אני מתחילה חודש ניסיון במשרד במטרה לעשות יותר סדר וגבולות, במטרה להתמקד, במטרה לעבוד בצורה מסודרת יותר . אני מקווה שהשינוי יגרום לילהספיק  יותר בזמן העבודה ולהחזיר לי את הערבים. בנוסף הקטנציק הולך להיות בגן עד חמש גם זה אמור לעזור.
עוד חודש אני רוצה לכתוב כאן " איזה חודש מעולה, הספקתי מלא, התחלתי להקליט את הקורס הדיגיטאלי, עשיתי מעל 20 דעות הדרכה אישית ויש לי 3 לקוחות חדשים חודשיים, הסדנה היית מהממת עם 12 נרשמות ויותר מחצי נרשמו לסדנה הבאה, הורדתי 3 קילו ועשיתי כל שבוע מעל 3 פעמים ספורט, יש כבר המון נרשמים לכנס ואני ממש מרגישה שיש לי עסק רציני" אז נציץ עוד חודש ונעשה העתק הדבק :)
בנוסף יש כבר 3 ימים איחור, לא יודעת איך ני מרגישה בקשר לזה חוץ מזה שזה מרגיש הזעקת שוא.

אז זהו, יש מון פחדים ולחץ אבל אני רוצה להיות חיובית ואני חייבת לנצח

על התרגשות, חששות ומוח שלא מוצא מנוח

סוף היום. לילה. בסך הכל היה אחלה יום. אפילו יום מרגש.
ביום שני הייתה לי פגישה "אחת על אחת" מעניינת. נכנסתי למשרד החביב של א וישר אמרתי " וואו, איזה משרד חמוד, איך מתחשק לי כזה" והתשובה הייתה "מתחשק לך? אז קדימה בואי נחלוק" השיחה המשיכה וההצעה נשמע מפתה מרגע לרגע. בלי התחייבות. בואי תנסי. אין בעיה תקבלי את הימים שנוח לך ועוד.

ידעתי שברגע שהאיש ישמע את זה הוא ישר יקפוץ "כן,/ ברור שאת הולכת על זה"  הוא לא מתעניין בעמה זה עולה? האם זה לא בעייתי שצריך לנסוע לשם ברכב ואז זה אומר שהוא חוזר למוניות שירות לתמיד. ועוד נתוני לוגיסטיקה חסרי חשיבות מבחינתו.

כעל שחשבתי על כך במהלך החג הרעיון נשמע מפטה יותר ויותר. עונה על הפחד הכי גדול שלי. תנסםי, אם לא ילך, תלכי.

טיול מקסים ליד הים, בירה, שלווה ואני מלאה התרגשות לפני התחלה חדשה.
ואז מגיע הערב, השפעתה הנהדרת של הבירה בים התמוססה וההיא שקודחת לי בתוך המוח אומרת "טוב, חבל על הזמן, תעשי משהו"

בתחילת ספטמבר הבטחתי לעצמי שאני מורידה הילוך עם לקוחות החודש ומסיימת מליון משימות שעלי לעשות. מיותר לאמר שספטמבר כמעט נגמר ואני אפילו לא וחצי מהמשימות.
לא רק זה, אני דואגת
ת להוסיף לעצמי כל פעם משימות חדשות.
עשיתי עכשיו חישוב של ההחנסה לאוקטובר מלקוחות חתומים וקיבלתי שוק, כלום וחצי, את אותו סכום אני צריכה להכניס החודש גם ממזדמנים ויותר, כי החודש יש הרבה יותר הוצאות חדשות.

כמובן שזה הכניסו אותי ללחץ נוראי. אמרתי שבספטמבר אני אפתח קבוצה ולא עשיתי כלום בקשר לזה חוץ ממשפט אחד. אני חייבת לקדם את ההדרכות האישיות ולא עשיתי שום פרסום בנושא ואני מקדיש  המון זמן על לקוחות שבקושי משלמים ואנשים ששותים לי את הדם.

היום חשבתי על רעיון מעניין. למכור הדרכת המשך מצולמת למי שמגיע אלי להדרכה. מה שנשאר זה להכין המון הדרכות שכאלה.
ברור לי שאני חייבת להתחיל למכור הדרכות דיגיטליות אחרת אני בבעיה של זמן.

מסתבר שהכל ברור לי, אבל מה עם עשייה?

כותבת את המילים האלה ומרגישה שאני צריכה גם לפרגן לעצמי קצת, בכל זאת אני בעשייה כל הזמן. אבל יודעת שכדאי וצריך לנהל את זה טוב יותר.

צריכה לחשוב על הכל
צריכה להתחיל לתכנן באופן מובנה יותר
צריכה ללמוד עוד המון דברים, הרבה מהם טכניים.
צריכה
רוצה
לחוצה
יכולה!

בלה, בלה, בלה קצת לנקות

כמה שיש לי יותר משימות כך פחות יש לי חשק ומיקוד לעשות אותם.
הגוזל נשאר היום בבית, במעון החליטו שיש חופש היום ואני מוצאת שאני לא יכולה לחלק את עצמי, לא יכולה לחזור לריכוז.
מהבוקר הולמים ברחוב בפטישים, נעצרות עשרות משאיות וקודחים ללא הפסקה וכל מה שנשאר לי לחשוב עליו זה שמשבוע הבא אני עוברת למשרד משלי :)
אני כבר מרגישה כמה קשה לי להתנהל בבית, במרחב עבודה הקטן שיש לי, אני מרגישה אנרגיית החוסר מיקוד, אולי זה הרעש, אולי חרא פאנג שווי ואולי זה פשוט אני.
עוד חודשיים ופחות כמה גרושים אני בטח אדע את זה יותר טוב.

כרגע אני יודעת שיש לי עשרות דברים לעשות אבל לא מוצאת את עצמי במוטיבציה לעשות כלום. בראש יש לי חושך, ריקנות.

והמשימות מגוונות, מלסר את הבית שנראה כאילו עבר כאן טורנדו, לבשל את העוף שמחכה במקרר כבר שלושה ימים, להכין דפי נחיתה, לצלם סרטונים, לכתוב מאמרים ו... לעוף לחלל.

מה מתחילים קודם? ואם לא מתחשק לי להתחיל כלום?
אני יכולה לנצל את זה שהגוזל ישן להקליט סרטון, אבל לא מתחשק לי, אם הוא יקום לי באמצע?

בקיצור, לא ממוקדת, קצת מיואשת, נתחיל עם הניקיון

שהשרת נופל ולא קם - אךךךךךךך העצבים

בוקר של ערב חג, הגוזל ישן אצל סבא וסבתה, עקרונית יום מושלם להתעורר מאוחר, לעבוד טיפה ולקחת את היום באיזי.

שש בבוקר השעות מצלצל, קמה לכבות ולא מצליחה לחזור לישון.

חושבת לעצמי, נו, יופי, נקום מוקדם, נסיים את העבודה עד תשע ונלך לים, פותחת את המייל ומקבלת הודעה מלקוח שהאתר שלי נפל. טוב, בעצם זה הפעם המיליון השנה, כל שני וחמישי הוא נופל ויחד איתו אתרים נוספים שלי.

ולמרבה הזוועה מגלה שאתר שלם פשוט נעלם, אין קבצים ואין כלום.

כן, אני יודעת שאני צריכה לעבור אכסון, אני בעצם צריכה לעשות זאת ממזמן אבל האופי שלי גורר את זה שוב ושוב.

שונאת לעבור ספקים, שונאת להתעסק עם זה. שוב סקר מחירים ושוב להעביר את כל האתרים דירה.

זוכרת את זה מהפעם הקודמת, זה לקח לי מליון שעות.

לא ממש מתחשק לי להתעסק בזה.

בנוסף כבר שילמתי על שנה מראש, כן, אני שונאת לבזבז כסף סתם.

אבל די, חלאס, המקום עולה לי לעצבים ואני כבר לא צריכה להתעסק בזה השנה.

אז אמרתי שדי, אז יאללה ביי.

בהזדמנות זו חייבת להתקשר להוט :)

מתחשק לי היום יום מסודר יותר, חייבת לסיים עם כל הדברים הקטנים והמעקבים האלו עד סוף החודש ואני רק גוררת זמן.

אחת על אחת? למה זה עולה לי לעצבים?

כעצמאית יש לך המון דרכים לשווק את עצמך, אני אישית הכי אוהבתרשתות חברתיות אבל לא יורקים לבאר שמאכילה אותנו או איזה קישקוש כזה וגם שיטות שיווק אחרות נהדרות ופותחות דלתות רבות.

אחת מהן, שאמורה להיות מוצלחת במיוחד היא קבוצות נטוורקינג. אז בחרתי לי אחת משלל הקבוצות, לא גדולה מדי ונשית במיוחד, הרגשתי שהיא מתאימה לי בשביל התחלה.

כל בוקר שיש פגישה עוברת בי המחשבה "לא חבל על השלוש שעות? אני יכולה לעבוד בזמן הזה" וביום המפגש אני יוצאת עם אנרגיה "נו טוב, היה לא רע".

לא תמיד אני מצליחה לשווק את הדבר שבגינו באתי ורבות הפעמים של "תפסתי מרובה לא תפסתי" אבל הכל עניין של נסיון וגם את זה אני אדע בבוא היום.

אחת מהדרישות היא ביצוע פגישות אישיות "אחת על אחת" המטרה, הכרות מעמיקה ואישית אחת של העסק של השנייה על מנת שיהיה לנו קל יותר לשווק אחת את השנייה, על מנת שנדע יותר מיהן הלקוחות הרלוונטיים לחברת הקבוצה.

היום היו לי 2 כאלו, למדתי הרבה ואפילו קיבלתי הצעה מאוד מעניינת שעליה אני אעשה חשיבה בנפרד, הצעה שתעלה לי הרבה כסף אבל יכולה לעשות שינוי משמעותי בצורת העבודה שלי אבל היה מוטיב חוזר בשתי הפגישות, מוטיב שבעצם חוזר מרב הפגישות הללו. במקום שהפגישה תתחלק חצי חצי היא מתחלקת 80% לצד השני ובקושי 20% לי.

בחלק הראשון שנראה לקולגה שלי שהיא לומדת עלי היא בעצם שואלת עצות וטיפים לקידום העסק שלה מתחום המומחיות שלי. כן, אני יודעת יש לי מקצוע פופולארי, שירות שכל עצמאית צריכה ואני אפילו שמחה לתת עצות וטיפים לקידום כל מי שרק רוצה אבל לא, ככה את לא מכירה את העסק שלי. ואז, הוד טיפשוטי אומרת "טוב, בואי נתחיל איתך, ספרי לי על העסק שלך" ואז מתחיל מונולוג אין סופי שמדי פעם אני זורקת שאלות לדייק, למקד ולקבל מידע נוסף. 

לאחר שיחה שלא נגמרת סוף סוף מגיע תורי, אבל אז, אופס, נשארה רק רבע שעה ועלי להציג את כל השירותים שלי בצורה הכי טכנית  ואינפורמטיבית של: שם השירות, שורה וחצי מה זה, מי הקהל.

בשביל זה מספיקים לי ה-60 שניות במפגשים.

בדיוק בגלל הסיבה הזו ביטלתי את סוג הפגישות הללו בחודשיים האחרונים אבל זה כנראה חלק מהחבילה, רבים וטובים אומרים לי שזה סופר דופר מועיל. ברור שאני יכולה לשנות, להחליט פעם הבאה שאני מתחילה וסימן קריאה!

אבל זה לא משנה את ההרגשה שכרגע אני קצת עצבנית וזהו!

משימות. משימות. משימות. ואני רק מתחשק לי ללכת לים.

בוקר. קפה. צנימים. אני . מקלדת. 

וגוזל קטן שוכב לו עם בקבוק בשקט.

משימות, משימות. משימות ולי רק מתחשק ללכת אחרי הפזיוטרפיה לים. לא יקרה. משימות.

רציתי שחודש ספטמבר יהיה שקט ואין ספק הוא שקט, לקוחות חדשים כמעט ואין, היו לי המון תכנונים "מה אני הולכת להספיק" לחודש ספטמבר, כן, זה הולכת להיות הכנה לשנה הבאה, אני אסדר את כל הדברים אספיק את כל המשימות שאני דוחה שנים ו...קדימה לעבודה... נתחיל שנה חדשה דף חלק.

כן, חלק מהדברים עשיתי, חלק קטן מאוד, הרשימה עוד ארוכה וצריך לכתוב אותה בצורה מסודרת ואז להתחיל למחוק.

עברו כבר כמה שעות ועדיין לא התחלתי לעבוד באמת. 12:00 בבוקר , כמעט לא נשארו שעות עבודה והאמת ממש לא מתחשק לי.

ממש כמו כל יום שני, אחרי האטרף של יום ראשון אני לא יכולה בכלל לראות את המחשב ולא ממש מתחשק לי לעבוד.

אולי זה גם בגלל שעכשיו אני צריכה לעשות דברים שאני לא ממש רוצה, החלקים בעבודה שאני פחות אוהבת אבל מכניסים כסף.

אולי באמת אני צריכה להקדיש את יום שני ליום אחר, לא עבודה מול מחשב, לפגוש אנשים, לעשות הדרכות, שיווק . לא יודעת מה, דברים אחרים.

במקביל להקלדה אני מקשיבה לוידאו של אחת המנטוריות שלי ומה שאני בעיקר מזהה אצלה את התכנון המוקדם.

היא מכינה הכל מראש, מתזמנת מאמרים ואימלים חודשים מראש, יודעת מתי היא תמכור את זה ומתי יהיה זה.

ואני.... רק מושכת את הזמן....

לא יודעת בדיוק מה אני רוצה מחיי, מושכת זמן בעיקר בדברים שצריך לשלם עליהם כסף לרות שכבר ממש צריך להתחיל להפעיל אותם.

קצת מבולבלת, נחזור אחר כך

החלטות אחרות לשנה החדשה-כי את הרגילות גם ככה אני לא מיישמת

כל הראש שלי מלא מחשבות וכולם סביב "אני לא מספיקה" "איך לא מתחשק לי" ועוד נו נו נו לעצמי.
מחר יום כיפור, כמעט שכחתי מזה, עם שלל המשימות כבר הכנתי לי לוז משימות לשבת.
ברור שידעתי שיום כיפור בשבת אבל המשימות תופסת יותר מקום בראש.
השעה תשע ועדיין לא התחלתי לעבוד, העיקר שילמתי ליועצת והכנו לו"ז לבוקר שנראה נהדר על הנייר אבל לא ממש יוצא לפועל.

מה שבאמת מתחשק לי לעשות היום זה לנקות את הבית, מוזר, נכון, הרי זה אחד הדברים השנואים עלי אבל אני מרגישה שניקיון של הבית ואחר כך טיהור יהווה גם ניקיון פנימי.

יודעת שעכשיו, החודש הזה, החודש שהשקט יחסית זה הזמן לנקות את כל המשימות מהשנה שעברה, להתמקד ולהתחיל לחשוב על השנה הבאה.
מיום ראשון זה השמן להתחיל לשווק במרץ את הדברים לשנה הבאה. את המוצרים החדשים.
אבל מתחשק לי יומיים לעצמי, ללכת לים, לשתות קפה, לנוח.

הטעות הכי גדולה זה שאני כל הזמן מבטיחה דברים לאנשים ללא עלות וזה רק מוסיף לי עוד ועוד משימות.
למה אני עושה את זה? רק אלוהים יודע. בגלל חובר ביטחון עצמי, סביר להניח.
די, לא מתאים, הרי בסופו של דבר אם לא משלמים לי אין לי  מוטיבציה לעשות.

כל התקופה הזו מלווה בעשרות החלטות והלקאה עצמית.
אולי השנה אני אחליט דברים אחרים?
שזה בסדר לשתות 3 קפה ביום, כי ככה נעים לי.
שמספיק לאכול נורמלי זה לא חייב להיות בלי חיטה ובלי גבינה.
שאני יכולה להרשות לעצמי חצי יום חופש בשבוע.
שכל הכבוד לי על מה שאני עושה.
שזה בסדר ואפילו מעולה לתפוח לעצמי מדי פעם על השכם.
ואם ממש קשה לי ולא כיף לי אני לא באמת חייבת להמשיך עם השירות הזה או הלקוח הזה.
שמגיע לי הכסף שמשלמים לי ואפילו קצת יותר.
שאני רוצה מרחב לנשימה.

עוד בוקר הפוך, תודה לאדל על החזרה לשפיות

שמונה ורבע ואני מתחילה את הבוקר עצבנית. הלחצן החזק ביותר אצלי הופעל הבוקר, נסיעה ברכב בשעות העומס.
קמתי עם כאב מטריד בכף הרגל, כן, הוא שם כבר יומיים ולא עשיתי כלום בנושא, השאיפה להתקשר היום לרופא, יקרה? מקווה, נראה, הרי אני תמיד מוצאת את כל התירוצים שבעולם לא לדעת בטלפון, רוצה לחיות בעולם שאפשר להפעיל את כולם דרך המקלדת. את התורים, את הלקוחות, את הביורוקרטיה.

הליכה של 20 דקות לגן של הילד הומרה ב-35 דקות נסיעה ברכב עם עשרות עצירות, באמת מצאתי לעצמי מקום לגור, מקום שלא מתאים לאופי שלי בכלל. עוד מכונית ועוד מכונית ונשים שלא יודעות לנהוג, מסתובבת סביב האף של עצמי ברחובות חד סטריים.

אז כן, צריך להוריד מכמות הקפה, אבל אני צריכה קפה אחד ואדל אחד בשביל לשנות את מצב הרוח ולאתחל את הבוקר.

אתמול שילמתי למישהי 200 ש"ח שתעזור לי לסדר את היום, היא נתנה לי לו"ז רק ב 06:15 בבוקר ועד 08:15 , נכון לבוקר זה לא ממש עמדתי בלו"ז. בכלל, מספיק עם כל היועצים האלו, אני יודעת מעולה מה צריך לעשות, כל מה שנשאר זה קדימה, לעשות.

גם היום יש המון משימות ופגישות וערב נטוורקינג שבחיים הנוכחים שלי הוא על תקן 'יציאה לבילוי לפגוש חברות'.
רוצה שהיום יהיה יותר מסודר, רוצה להיות יותר אפקטיבית.
אז עכשיו אני אנשום עמוק שנייה, אכתוב מה אני רוצה להשיג היום ואעשה את המקסימום להיות מרוכזת ולהשיג את זה. בהצלחה לי.

מחשבות על סדר בתוך עולם מבולגן

הבוקר הייתי במפגש נטוורקינג, פעילות הכרחית בעולם העסקים הקטנים.
בשלב מסוים בבוקר ישבתי במעגל עם עוד מספר נשים ושנו בסוגיה
"מה האתגר הגדול ביותר שלך לשנה הקרובה"
אני אמרתי "הלימה בין השירות שאני נותנת לשכר שאני דורשת" נאמרו עוד דברים רבים
ואז, גברת גבוהה במיוחד וצהובת שיער אמרה שהאתגר שלה הוא ללמוד לשלוט על כמות המשימות ולמצוא זמן לכל משימה.

וכן, בדיוק, זו הכותרת. גם אני רוצה "לשחות בים המשימות" כי כרגע אני טובעת.
הפעולה הראשונה שלי היית לעצור את השיח ולשאול "האם כולכן מרגישות כך? האם כולכן טובעות בים המשימות"
אז כן, כל הנשים הרגישו שהם לא מצליחות לכוון את האנייה לחוף מבטחים.
מזגזגות בין האיים ומפספסות את אי השלווה.

המפגש הסתיים וחזרתי הבית. ניקיון זריז כי עוד חצי שעה בדיוק קבעתי פגישה עם אישה יקרה שעושה סדר בעסקים.
כל כך רציתי שהיא תעשה סדר גם בעסק שלי, בלו"ש שלי, בראש שלי, בחיים שלי.

אבל ברור שזה לא עובד ככה, לא באמת חשבתי שזה זבנג וגמרנו, הכנתי את עצמי למערכת יחסים ארוכה.
אבל כנראה לא תהיה, כנראה שכרגע אני צריכה לקחת חופש מיועצים ולעבור לאימון, צריכה שילחו איתי יד ביד ויעזרו לי לעשות סדר.

השנה האחרונה היית מקסימה, עשיתי בה דברים שלא חשבתי שאעשה מעולם. המירוץ למעבר מעוסק פטור למורשה הושג עוד לפני שהספקתי לשים לב. לקוחות חדשים, הרצאות, סדנאות.
דלתות מרתקות שנפתחו, אנשים חדשים שהכרתי, וערימות של ידע שצברתי.

התאהבתי בשיווק ועדיין מרגישה פחות נוח בעמדת המכירות, גיבשתי קונספט, למדתי לענות על השאלה "מיהו הלקוח האידאלי שלך", עמדתי מול 50 איש ומול 80 והרצתי. תכל'ס, אחלה שנה.

אבל השנה גם כמעט הרסתי לעצמי את הזוגיות מרב עבודה עד השעות הקטנות, דיי הרסתי לעצמי את הגוף עם תזונה זוועתית ומינימום כושר גופני.
עבדתי ללא הפסקה, בלי נהלים מסודרים, בלי התחלה וסוף.
קופצת ממשימה למשימה ולא מסיימת כלום עד הסוף, בורחת מהדברים שפחות כיף לעשות ומבזבזת שעות בדברים שקל לי אבל לא תמיד מקדמים אותי.

מתקשה להגיד לא על דברים לא משתלמים, לא מקדמים או שסתם פשוט לא מתחשק לי לעשות ואז מוצאת את עצמי מבזבזת יותר מדי זמן או יוצאת חומוס.
ושיתופי פעולה... זה בכלל היה כישלון גמור, הרי אני בכלל עדיין לא מוכנה לחלוק סדנה / קורס / הרצאה עם עוד אדם. עוד פגישה ועוד פגישה ולא יוצא כלום.
כנראה גם בגלל שאני לא אוהבת לשווק דברים כאלה, רוצה שזה יקרה מעצמו.

אז מה אני רוצה מעצמי? איך אני הולכת להתמודד עם כל זה?
לא יודעת... נישן על זה לילה... אולי מחר אני יהיה יותר חכמה

תמונה: http://www.flickr.com/photos/khrawlings/

הספירה לאחור החלה - שנת תשע"ד הולכת להיות שנה מעולה עסקית

מחר זה מתחיל, ממחר המון דברים צריכים להשתנות. כי מחר מתחילה לה שנה חדשה.
אולי אני סתם מלחיצה את עצמי? אולי הוספתי עוד פרויקט לרשימת הפרויקטים שלי עם הבלוג הזה, אבל האמת הוא שלי והוא רק בשבילי. זה המקום שאני הולכת לפנות אליו השנה שרע, שטוב, שמרגש, שקשה.
זה המקום המכיל שלי.
כי נמאס לי כבר לחפור לכולם, לבכות להתלונן ולספר כמה קשה לי. כמה קשה לי להיות עצמאית, כמה קשה לי שכל האחריות עלי, כמה קשה לי להתמודד עם לקוחות, לטעות, לא להספיק, לשווק, למכור.

במשך השנה הקודמת תשע"ג היה לי תירוץ שחזר על עצמו שוב ושוב "ככה זה עצמאיםשנה ראשונה" אז זהו, כבר אי אפשר להשתמש בתירוץ הזה. רשמית נגמרה לה השנה הראשונה ועכשיו אני מתחילה שנה חדשה.
שנה שבה אני מקווה להיות יותר ממוקדת, יותר מפוקסת, יותר סגורה על עצמי.
לדעת מה אני יכולה לעשות לבד ומה אני חייבת להוציא החוצה.
לדעת למנף שיתופי פעולה. לדעת שבשביל ממש להצליח אני צריכה גם להוציא כסף.
שנה שבה אני מקווה להקדיש יותר זמן לעצמי, לעבוד יותר יעיל וממוקד ובגללל זה לעבוד פחות שעות.
שנה של פחות טעויות.
השנה אני רוצה להגשים כמה חלומות ולהגיע ליעדים:

היעדים בעסק לשנת תשע"ד:
8 לקוחות קבועים בתוכנית ניהול חודשית
5 לקוחות קבועים בתוכנית ליווי חודשית
10 לקוחות בתוכנית ליווי קבוצתית
ו 10 לקוחות מזדמנים בחודש ליעוץ אישי

הרצאה אחת לחודשיים וסדנה אחת לחודשיים

חושבת שזה הגיוני, משהו שאני יכולה לעמוד בו, לא יותר מדי.
הרעיון - לקחת את הכסף המגיע לי מאנשים, זו הדרך היחידה שתהפוך את העבודה שלי למשתלמת.

בכסף שלקחתי לפני שנה הייתי צריכה 20 לקוחות לתוכנית הניהול האישי, שזה אומר לעבוד ללא אפשרות לנשום.

רוצה לחלק את השבוע כך:
3 ימים רק לי, למחשב וללקוחות קבועים
יומיים ללקוחות מזדמנים, פגישות, שיווק והפקת מוצרים חדשים.

שאיפה נוספת:
ליצור מוצרים דיגיטלים ולמכור אותם יותר, מכירת מוצרים דיגיטלים יוריד את הצורך לכמות כזו גדולה של לקוחות קבועים.

ליצור שיתופי פעולה לסדנאות או הרצאות שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.

השנה הולכת להיות שנה מדהימה
שנה של רוחה כלכלית
שנה של צמיכה עסקית
שנה של מיקוד וריכוז
שנה שאני אצליח למצוא בה גם זמן לעצמי
וגם להרוויח את הכסף שאני רוצה להרוויח

שיהיה לי המון בהצלחה
כי אין אפשרות אחרת

מחשבות לשנה חדשה

לפני שנה וחצי פתחתי עסק עצמאי

לא ממש התכוונתי ולקח לי המון זמן מאז שהרעיון עלה והתחיל להתבשל עד שת'כלס זה יצא לפועל

רק בספטמבר 2012 שילדי הקטן נרשם לגן, רק אז הייתה לי האפשרות להיכנס לכל הנושא הזה בכל הכוח.

ואין ספק שנכנסתי בנושא בכל הכוח, פתחתי דף פייסבוק, הקמתי אתר וכמובן בלוג,

הלכתי לפגישות נטוורקינג ונעשיתי פעילה בקבוצות ופורומים שונים ומה קרה? קרה... והרבה...

הלקוחות הגיעו, הפידבקים הגיעו, והכי חשוב הלקוחות הגיעו.

בהתחלה במחירים עלובים ואחר כך, לאט לאט המחירים עלו

לא. הם עדיין לא במקום שאני רוצה, המספרים רחוקים מאוד מהמספרים שאני אמורה להגיע אליהם ואין ספק שהם לא מייצגים את נפח העבודה הניתנת.

יצרתי תדמית מאוד מעניינת של אשת עסקים סופר מבינה

אבל איך אני מרגישה מבפנים?

איך יהודית אומרת? "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"

כי בחודש האחרון? אפילו בחודש וחצי האחרון?

התעייפתי, פתאום אין לי כבר כוח, המרץ ירד, התפוקה ירדה.

יושבת וחושבת על השנה שחלפה ורואה רק את הכישלונות, רק את הטעויות.

כל שיתופי הפעולה שהתחלתי להקים לא יצאו לפועל, למה ? בגללי! בגלל פחדים שלי

אני לא יודעת מספיק?

איך אני אעשה את זה?

מה אני עושה מבחינה טכנית?

מתי החלק של הצד השני נגמר ושלי מתחיל?

והסיבה העיקרית - אני האדם הכי מבולגן שאני מכירה

דברים נוספים עולים וממלאים את מחשבותיי

דברים שלוקחים אותי אחורה, אין ספק.

הנכשל בבגרות בלשון זוקף שוב ושוב את ראשו המכוער והורס לי בלי לשים לב.
ו -  נכנסת היכן שמקומה לא קיים וי' נשלפת בכל הזדמנות

הא' בהתחלה למחר וה-ש' ... אך הש'

ואני הרי מתפרנסת ממילים

מה קרה לה לאותה ילדה שקראה אלפי ספרים בילדותה?

זו בגמרה ספר ביום? לאן הלכו להם כל המילים?

ועוד אבן נגף רצינית, הישיבה על השקל

החשש להוציא, לשלם, לקנות, להשקיע

יודעת, יודעת טוב מאוד שבשביל להרוויח צריך להוציא, צריך לשלם

ככל שמרוויחים יותר מוציאים יותר

ואני הרי רוצה להרוויח יותר, הרבה יותר ואפילו עוד קצת.

יודעת שנושא הכסף אצלי הוא דו כיווני, אחת הבעיות הגדולות זה שאני מחליטה שהמחשבות שלי תקפות גם ללקוחות שלי

וכך, בלי לשים ב אני מתחילה להיכנס להם לראש ולהחליט עבורם "למה שהיא תשלם על זה" ו "חראם, אין לה כסף" וגם "טוב זו, זו שאלה קטנה אני אענה בחינם"

ומה? ולמה? ומי החליט? אני זו שקובעת את המחירון

אני זו שמחליטה כמה אני רוצה לקבל

ואני זו שיודעת שכל מה שחסר זה רק הביטחון שבו אני אומר את המחיר.

אך, כמה עבודה יש לי לשנה הקרובה ולא, אני לא ממש יודעת מהיכן אני רוצה להתחיל

רשימת הדברים שאני רוצה לעשות בשנה הקרובה מתחילה בשורה מספר אחת ואני אפילו לא יודעת אם היא נגמרת בשורה 100.

רשימה מהסוג שרק כותבים אותה מקבלים כאב ראש, שכבר במהלך הכתיבה מבצבץ לו ייאוש כי מי לעזאזל יכול לעשות כל כך הרבה דברים בזמן כל כך קצר?

צריך לעשות עבודה רוחנית וגופנית, צריך לקדם את העסק, עוד מיילים ועוד לייקים ועוד.....

ומה שמתחשק לי באמת זה לנשום. לנשום.

תחילתו של יומן מסע לתוך עצמי

זהו,אז פתחתי בלוג
כבר שנה עני חושבת על זה אם זה נכון או לא
בכל זאת, אישה עצמאת עם תדמית של מצליחנית, תדמית של אישה שמחה מלאה אנרגיה חיובית
ותאום להוציא את גכל החרא?
להראות לכולם שזה לא כך באמת? שבעצם מאחור ישבת איזה מלאה חששותומחשבות של כישלון?
ולמה בלוג באמת?
למה לא להמשיך לכתוב לתיקייה?למגירה?
הרי יכול להיות שמישהו באמת יקרא את זה ואז מה? זה מה שאני באמת רוצה?
וזה טוב? זה רע? כי אם חלילה זה יגרום לי לשקול מילים ובעתם לא להקיא את הנשמה אז מה הקטע?
בגדול אני עושה את זה בשביל עצמי. בשביל להפסיק לאסוף עשרות מחברות ומליון מסמכים. מקום לשלוף ממנו את העבר בכל רגע נתון.
אם בכלל יהיה צורך לשלוף אותו בעתיד.
כי בדרך כלל שליפת העבר היא ארוע מיותר.
האם אני רוצה שמישהו יקרא את זה? לא יודעת, אולי...האם אני חושבת שמישהו יקרא את זה? סביר להניח שלא
הרי מי ימצא עוד בלוג של אישה משועממת וקוטרית בים הבלוגים.
סביר להניח שזה ישאר מחברת דיגיטאלית שלי בים של מחברות.
מסודרת לפי תאריכים ונשמרת לדורות.
יש לי כמה רעיונות לגבי הבלוג הזה
הראשון : לשפוח את הלב, מקום לכתוב בו הכל את המחשבות , הקיטורים,השמחה  וכל השאר
למרות שתכלס אני בדרך כלל כותבת שרע
השני: לדבר על הלבטים , הקשיים, הייתרונות וכל השאר כעצמאית בעלת עסק קטן
את החלק הזה לא אכפת לי שיראו עצמאיות אחרות שאולי ילמדו מזה משהו
מקווה להישאר כאן אנונימיית
ללא חשיפה
ללא שפיטה
 אז ככה נפתח לו בלוג חדש בתחלתה שלשנה חדשה, מקווה שיהיה לי כותל מערבי להוריד עליו את כל המטענים ולשחרר מעט את בעלי
שתהיה לי שנה מדהימה