יש גבול לפשרות

זהו, די, נשברתי, הגיעו מים עד נפש, כלו כל הקצים וכל השאר.
למה על קרונות שאני לא מוותרת בעסק שלי אני מוותרת בעסקים אחרים.
בעסק חשוב יותר שהוא מכירת הדירה?
כבר שנתיים שאני מקפידה לנהל עסק בתוך כמה עקרונות: תקשורת, אמינות ושקיפות
כאשר עקרונות אלו לא מתקימים אין לי שום מוטיבציה לעבוד עם הלקוח ואני בדרך כלל לא אעבוד איתו.
כאן התפשרתי והתפשרתי
מה זאת אומרת "כל הדיון בנינו יהיה רק דרך עורכי דין?" היכן התקשורת
מה זאת אומרת שאני אתן הערת הזהרה בלי לקבל כסף
מה זאת אומרת כל ההתנהלות הנגררת הזו והמשפטית הזו
אני לא מרגישה כאילו אני בחוזה על בית אלא בעסקת טיעון, מחכה שיורידו לי שליש.

כל הנושא גם מעמיד את הקונים בהמון סימני שאלה.
איך כל התהליך היהיה אחרי זה?
איך אני אצליח להתמודד איתם עם עוד ילד ובמהלך הלידה?
מה הם ידרשו שהם יכנסו לבית?
אם הם כל כך מפחדים משקרנים מה זה אומר עליהם?
האם אני רוצה לעבוד מול אנשים שמתנהלים מתוך פחוד ולא מתוך ידע?

מצד אחד אין ספק שאנו רוצים למכור את הדירה
אבל מצד שני אני והבעל צריכים להבין שזה לא הזמן הנכון ואלא לא הקונים הנכונים.
יבוא מישהו אחר, ייתן את אותו סכום ולא ישתה לנו את הדם בקשית.

עוד יום עובר, אחרי 5 לילות ללא שינה נוחה, יש לי חצי שעה לעבוד וטונות עבודה ואני ממש לא יכולה להתרכז.
אני חושבת שכל ההתנהלות הזו ממקום של "החלשה, גם העמיד אותי במצב שהוא מאוד לא נוח עבורי.
זה לא מצב שאני אוהבת להתנהל ממני. אני אוהבת לבוא ממקום של ידע, של חוזק, של אסרטיביות.
להשיב לאינטואיציה שלי ולא לריב איתה.
נכון, שראיתי את הקונים ביום הראשון רציתי למכור להם, אבל ברגע שהבנתי שזה טעות הייתי צריכה לשחרר.
למה להמשיך להילחם בטחנות רוח?
לפני כמה זמן שמעתי בטלוויזיה משפט "משא ומתן טוב הוא כזה ששתי הצדדים מפסידים"
יכול להיות, אבל יש גבול. צריך גם להרוויח.

חשבתי שעורך הדין שלח להם לפני מספר ימים מייל של "אין עסקה" ופתאום הסתדר להם התשלום האחרון.

היום, אחרי פגישה עם יועצת משכנתאות, אחרי למידה והבנה גדולה יותר של התהליך אני מבינה שזה להיכנס למיטה חולה ממנה אנחנו לא יודעים איך נצא.
אבל מצד שני , אני יודעת שלא נצליח להשתחרר מהסיטואציה הזו עד שנדע לחלוטין שזה נגמר.

מצד אחד מתה לשלוח להם מייל, שיבינו שהעסקה מתפוצצת בגללם ולא בגללנו, מצד שני אין לי כוח לזה.
מתחשק לי להגיד להם: לפני שאתם עוברים לראשון לציון תעברו מלהלהלנד וכדור הארץ.
מתחשק לי להגיד להם את האמת.
אבל מצד שני: מה יצא לי מזה? אני אחנך אותם? אני אזרוק ממני את האחריות שזה שאומר להם שהם אשמים בכל התהליך? הם לא יבינו את זה בעצמם ברגע שיראו שעסקה שנייה לא יוצאת לפועל?

בכל מקרה כל הנושא ממש עצוב, כל כך הרבה עוגמת נפש.
מעניין מה קרה שהיינו צריכים לעבור את זה בנוסף האוטו התקלקל וזה עלה 5K ?
ימים א כל כך פשוטים, אין ספק.
מזל שיש לנו את הילד המקסים שלנו שגורם לנו בעיקר לצחוק :)

יום אחרי ומרגיש קשה יותר

עשר וחצי בלילה, אני מרגישה שעוד שנייה הראש שלי מתפוצץ מראש לחץ. מרגישה שאני ממש לא יכולה יותר! כל נושא הדירה ממש מוציא אותי מאיזון.
שעתיים הייתה כאן היועצתמשכנתא, לא מצליחה להבין את תנאי החוזה, לא מצליחה להבין כמה אנחנו מוכנים להתגמש ואיך נפלנו על קונים מהגיהנום.
אני מרגישה שכל הנושא הזה הוא כבר יותר מדי בשבילי. לא יודעת מי יותר מעצבן, הקונים, עורכת הדין שלהם או עורכת הדין שלנו.ףלא יודעת למה אנחנו יוצאים מגידרנו למכור להם. היינו צריכים לעבור שיעור, זהו, עבורנו אותו לא רוצה להמשיך בזה יותר
לא רוצה לחיות מתוך מקום של 'קשה מאוד להשיג קונים' 'מי ישלם לך סכום כזה'
רוצה לחיות מתוך מקום של מחשבה 'מחר יבוא קונה טוב יותר ' 'יש לי בית פיצוץ ואני אקבל את הסכום שאני רוצה' 'הקונה הבא זה הקונה הנכון'
גם אם נגיע עכשיו להסדר תשלומים עם המפגרים האלו יהיו דברים אחרים.
אם חשבנו שבפעם הקודמת היה לנו עסק עם זוג לחוץ הפעם זה ממש סיפור.
לא בעלי ולא ההורים שלו מבינים את הלחץ בשילוב של הריון ומעבר דירה
מי יסדר אחר כך את המליון אישורים? מי יצטרך לדאוג לשיפוץ וכל השאר
כאילו לא מספיק הלחץ שיש לי ההריון הזה מהעבודה אני צריכה גם את זה
גם בהריון הקודם עברנו דירה אבל אז לפחות לא עבדתי והיה לי זמן לעשות את הכל
אז גם היית עסקה עם חברים והורים וזה יחסית זרם, עכשיו זו עסקה עם זוג פחדן ופרנואיד עם עורכת דין מהגיהנום
ההריון הזה הייתי צריכה להתרכז בעבודה, בילד שיש לי ובילד שיהיה לי
אני יודעת שאחרכך יהיה מסובך לא פחות לחפש דירה
אני יודעת שיהיה קשה להישאר בדירה הזו ולרדת במדרגות עם 2 ילדים
אני יודעת שאני מתה למשרד מהבית ועם 2 ילדים קטנים לשכור משרד זה רק יהיה כאב ראש
אבל אני יודעת שאני ממש לא עומדת בזה
ועוד עכשיו 5000 שח על האוטו, מרב שיש לי על הראש אין לי מקום לחשוב על זה
למה אני לא מהאנשים שלוקחים הכל בקלות
מרגע זה אני משנה את המחשבות שלי ואלו המחשבות שאני רוצה להכניס לי לראש
'מכירת דירה היא תהליך קל וששפוט'
'עוד השבוע יגיע לקוח חדש וישלם לי את המחיר שאני רוצה'
'תהליך מכירת הדירה יעבור בנעימים עם קונים טובים בעסקה קלה ומלאת אמון'
אחנו נמצא דירה מהממת בתקציב שלנו ופחות ונסגור את החוזה מולם בקלות תוך יומיים גג'
'אנחנו נמצא דירה מהממת עם מעלית חנייה ממד ומרפסת משגעת המשקיפה לנוף
דירה רגועה עם אנרגיה נהדרת בשכונה טובה ומהממת
דירה עם ברכה ושמחה אשר לא צריכה שיפוץ בכלל
אני אעצב חדר ילדים ומשרד מהמם מלא חום וברכה

אני אצליח לצאת לחופשת לידה חלקית שתתרום. לצמיחה מטורפת של העסק
ב 2015 אני אכניס סכומים מטורפים לעסק לפחות 300 אלף
הכל הולך להיות קל ומקסים
כמובן גם הלידה והילד המדהים שהולך להיות לי

נשברתי

זהו,נשברתי,לא יכולה יותר. לא מצליחה לעצור את הדמעות. אני מרגישה בכבר הכל זה יותר מדי בשבילי. השילוב של ההריון, הדירה ,העסק וכל השאר.
אני מרגישה שאני מתפרקת. העוד שלח מייל שהוא יוצא מהמשחק, ששיחות על כסף צריכות להיות ביננו ולא לעשות טלפון שבור עם עורכי דין. הוא כנראה צודק אבל אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, שכל הנושא הזה כבר גדול עלי
מצד אחד האגו אומר , די,שחררי זה כבר לא יקרה איתם. מצד שני אני רוצה כבר לסיים את זה.
מרגישה שלפני השיחה איתם אני צריכה להגיע ממקום של ידע ולכן אני צריכה קודם לדבר עם היועצת משכנתאות ולהגיע להחלטה בקשר למשכנתא ולא פחות חשוב להבין את ההשלכות של כל מעשה.
אני יודעת שלהם יש יותר מה להפסיד אבל לא בטוח שהם רואים את זה ככה. יכול להיות שהם חושבים שזה שאני בהריון זה הופך אותי ללחוצה יותר.ףעכשיו קיבלתי מייל מעורך הדין שכל המו"מ הזה הזוי מבחינתו וככה לא צריך להתנהל. אני מרגישה כבר מעל שבוע שאני מול עורכת דין במהלך חקירה פלילית ולא מוכרת את הדירה בסך הכל.
כנראה צריך לשחרר, זה יותר מדי לחץ, אולי צריך לגלגל את הכדור לידיים שלהם, לתת להם להבין שהם צריכים ליצור איתנו קשר.
ממש מוזר, מה אף אחד לא מיעץ להם? ההורים שלהם לא אומרים להם שזה מוזר? זה פעם ראשונה שבמשפחה קונים בית?
אין להם חברים? הם לא מתייעצים עם אף אחד?

השנתיים האחרונות לימדו אותי שכל פעם שהולך אחד באים שתיים יותר טובים. אולי צריך לשחרר ולחכות ליותר טובים. אין סיבה שלא יגיעו, יש לנו דירה מקסימה.
חבל שאני כותבת את זה ולא מצליחה לשחרר באמת. כל שעתיים אני עושה שאילתא בטארוט ולא ממש מבינה את התשובה או ממשיכה לשאול עד שתהיה תשובה אחרת.

גם העבודה ממש מלחיצה אותי. מיותר כבר להזכיר עד כמה אני לא מספיקה. איך הזמן עובר והעבודה רק נערמת ואני נעשית רק מבולגנת יותר.
הילד והבעל היו היום בבית וכמובן לא עבדתי בכלל, אני לא יכולה להתרכז שהם פה וגם עיניין הדירה לא משש תרם לנושא.ףמחר צ'יפי גם בחופש שזה אומר עוד יום שאני לא אעבוד. כמובן הבטחתי לכל המי ומה שאני אגיש להם דברים מחר או שאתחיל איתם פרויקט מחר.

עוד מעט הלידה ואני לא יודעת מה יהיה עם העסק אחרי הלידה. מצד אחד אני רוצה חופשת לידה אבל מצד שני אני לא יודעת איך עסקית וכלכלית אני הולכת לעשות את זה. אני יכולה לחשוב על כל מיני רעיונות: לקחת עובדת, לשחרר חלק מהלקוחות, להכין בנק מלל לכל לקוח ועוד. אבל מתי אני אגיע לזה אני לא יודעת.

אני רוצה לקחת חופשת לידה ובזמן הזה לחשוב איך אני בונה את העסק שלי מחדש
מה אני אוהבת לעות ומה פחות
איך אני הולכת לעשות יותר כסף עם פחות שעות עבודה
איך אני יוצרת מוצרי מידע טובים
איך אני מצליחה להכניס כמה אלפי שקלים בחודש רק מתוכניות שותפים
איך אני מצליחהלהכניס כסף מתוכניות אוטומטיות

אני יודעת שיש דרך. אני פשוט צריכה ללמוד יותר ולהיות יותר יצירתית. אבל מכיוון שאני כל הזמן עסוקה ב'לסיים משימות' המוח שלי לא מצליח להתפנות למחשבה יצירתית. וגם אם כבר יש לי רעון מרב שאני עסוקה בשוטף אני לא מספיקה להגיעלדברים האלו.

דבר נוסף שאני צריכנ לקחת בחשבון שאם בילד הראשון לא הצלחתי לתפקד כמה חודשים מה יהיה עם 2ילדים? זה בראש שלי כל הזמן שאני פשוט לא אצליח לתפקד.

אני מסתכלת על כל האנשים הרגועים סביבי.על הנשים שתמיד מחייכות. על אלו שמספיקות הכל ויודעת שאני לא מאלה.
רוצה להיות גם כזו
אחת שרואה את חצי הכוס המלאה
שמסתכלת על העולם בעיניים ורודות
שמצליחה למשוך שפע לחיים שלה כל הזמן כי יש לי מחשבות חויובית
לא לוקחת יותר מדי ברצינות דברים.

יש לי חברה אחת שנראה שהיא מספיקה הכל. גם קריירה, גם מלא ילדים, גם להיראות מצויין וגם לצאת עוד בערב לשתות עם בעלה.
ואני כבר לא עושה כלום עם החיים שלי, כל הזמן בבית לא יוצאת לשום מקום.
אין לי ספק שיותר קל להיות שכירה לא משנה איזה קריירה יש לך. כשכירה בשש בערב העיפרון שלי היה נופל ולא הייתי חייבת לבדוק מילים בעשה בלילה.

בהרבה פעמים אני חושבת ותוהה האם להיות עצמאית זה באמת משהו משמתאים לי. אני יודעת שאני יכולה להיות אשת עסקים וממש להצליח אבל אני ממש לא יכולה לעות הכל.ף

אני אתחיל ממש להצליח ברגע שאני אתחיל להעסיק אנשים. רק שאני אתחיל להוציא כסף אני אראה באמת כסף.

עובדת שתעזור לי בכתיבה
עובדת שתעזור לי באדמיניסטרציה
להוציא טלמרקטינג לארגון סדנאות לקבלנית משנה
להביא עוזרת לבית פעם בשבוע קבוע

והחלום, נערה שתגיע לכמה שעות ביום לעזור, בדיוק כמו שאניי עשיתישהייתי בתיכון.

איך אני מרגישה שהכתיבה הזו זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו, בלי סדר מסויים, לא לכתוב פוסט לבלוג, פסט מסודר על נושא אחד אלא פשוט להקליד בטירוף את כל מה שעובר ךי בראש בלי סדר ובלי ארגון.
הבעל לא בדיוק מבין למה אני נשברת
מה פתאום אני מתחילה לבכות ללא שליטה
אז העסקה על הבית כנראה תהיה קצת פחות קלה

אז אני לא יודעת מה יהיה עם העסק
אז אני מפוצצת הורמונים
ביג פאקינג דיל

טוב, בשבילי זה לגמרי ביג דיל

אז מתחשק לי לבכות ולשחרר
מתחשק לי חופש
מתחשק לי לנקות קצת את הראש
להקליד בטירוף
ולנסות להבין מה הולך להיות עם החיים שלי

מתחשק לי שיבינו שלמכור את הדירה וכל מה שכרוך בזה בשלב זה של חיי זה מלחיץ
כי זה לא נגמר רק בחוזה אלא במליון טפסים, קניות, הובלות, לחפש דירה שאנחנו רוצים לקנות, משא ומתן עם המוכרים, עוד משכנתא ועוד מליון דברים שנכנסים לתוך מעבר דירה.
אבל אני יודעת שחודשיים אחי זה פתאום הכל יראה אחרת.

יהיה לנו מעלית וחנייה, אני אשתה קפה של בוקר עם אגוזי במרפסת, יהיה לי משרד בחדר נפרד ועוד המון דברים.
מגיע לי

התחדשות

איזה יום מרגש. יום של התחדשות.
עברתי היום למשרד החדש, קטן וחמוד וחצי חצי עם שותפה אבל חתיכת התקדמות.
לא הספקתי להיות בו הרבה בגלל סיעור מוחות בבוקר ופישה בצוהריים שאם לא תסגר אני אביא לו מכות.
בשעתיים שהייתי שם הייתי מאוד מבולבלת לגבי מה צריך לעשות, פתאום לא זכרתי בכלל איזה משימות יש לי מתוך הרשימה האין סופית של מליוני משימות.
אבל עשיתי לי רשימת משימות נוספת בטאבלט,עעוד רשימה ....

בערב כתבתי פוסט קטן בגף העסקי על המשרד החדש, תוך שעה עשרות תגובות ולייקים שרק גדלו במהלך הערב ואני חושבת לעצמי, איך הצלחתי השנה להגיע לכל כך הרבה אנשים ולגעת לליבם אם כולם זכרו לאחל לי איחולי בהצלחה ולפרגן :)

עוד יומיים לבדיקות....
הייתי ילדה טובה היום בפחממות, עש עשר בערב שעשיתי טוסט בפיתה, הדבר הכי נורא בעולם.
צ'יפ נעשה מקסים מיום ליום, גם שהוא מיבב עכשיו במיטה. אין פק שצריך לשים לו הרבה מוצצים במיטה אבל הוא הילד הכי מצחיק בעולם.
רוקד איתי לצלילי ברה ברה ונוסה :)
לילה טוב

למכור או לא למכור? זו השאלה

כבר ארבעה ימים שאני לא מצליחה לישון כמו שצריך. מנסה לתרץ את זה "אולי זה בגלל ההריון" אבל יודעת שזה בגלל הבית.
כל בוקר אני קמה ואני אומרת, אולי אני אכתוב על זה, אנקה את זה מהמחשבות, אבל יודעת שזה חזק ממני, לא משנה כמה אני אקליד את זה זה עדיין יהיה לי בראש. מרגישה שכל כך הרבה דברים לא נכונים.

העורך דין
לא יודעת אם הוא בכלל טוב עבורנו, לאנשים שרוצים לקנות יש עורכת דין מטורפת שהוא נראה לי חנון, כזה שלוקח על עצמו רק דברים קלים. מצד אחד אני רוצה להחליף מצד שני אני לא עושה זאת, לא יודעת למה.
כי אני שונאת להחליף באמצע
כי לא נעים לי ממנו, הוא כבר עשה עבודה
כי האגו שלי מרגיש שאם אני מחליפה זה אומר בעצם שאני מתקפת
אני ממש מרגישה שהוא לא נלחם מספיק עבורנו. מפחד לדבר איתה בטלפון, מפחד להיות יותר אסרטיבי ממנה.

גם אני מפחדת, מפחדת שבגל שטעיתי בעורך דין אני מפסידה עסקה.

אנחנו מרגישים כבר מעל שבוע ששום דבר לא יצא מהקונים האלו עם הבקשות הלא ראליות שלהם, אבל מפחדים להחליף את הקונים. "מישהו כבר הציע הצעה אז אתם צריכים להילחם בכל הכוח" אבל האם זה נכון? האם צריך כל כך הרבה להתקפל? ושוב, האם ההתקפלות הגדולה היא בעיקר כי אין לנו עו"ד כל כך אסרטיבי?

החזרנו את המודעה לאינטרנט והשבוע הגיעו אנשים וצילצלו, בעיר פרטיים שזה כבר דבר טוב. אף אחד לא רצה לתת הצעה אפילו קרובה להצעה של הקונים האלו וכולם חופרים בשכל.

עניין נוסף שמאוד מטריד אותי זה המשכנתא:
לגרור או לקחת חדשה. היועצת אומרת לגרור! אבל העורך דין אומר שזה ממש בעייתי ולא כדאי וכמובן יהיה בעייתי בשלב רכישת דירה מבחינתנו.
האם זה באמת בעייתי או אולי הוא אוהב דברים קלים?
הרי אנחנו שומעים שוב ושוב שגרירת משכנתא זה לא תהליך נדיר כל כך.
מרגישה שכל נושא המשכנתא גם מוסיף לי שצורה משמעותית ללחץ.

כל יום שעובר הוא גם בעייתי עבורנו מבחינת מציאת דירה חדשה. הזמן נעשה קצר יותר, מועד פינוי הדירה נעשה קרוב יותר, מועד הלידה נעשה קרוב יותר וכל הלחץ הזה בטח לא עוזר לי להריון הזה.

אחותי אומרת כל הזמן, עזבי את זה, למה שלא תהני מההריון. לא מספיקה להינות. הכל מלא לחץ.
גם הדירה
גם העסק
גם ששום דבר לא הולך באמת חלק כמו שאני רוצה

אני אמורה לשלוח אולטימטום לקונים לגבי התשלום האחרון, אבל אני מושכת את זה, כי אני ממש לא יודעת מה לעשות.
אני צריכה הפסקה.
אני צריכה החלטות.
אני צריכה איזה סימן ממקום אחר.

זה גדול עלי בכמה מידות.

זהו, כתבתי, לא מרגישה רגועה יותר בכלל.

14:00 מגלה שהעורך דין כבר החליט במקומנו להתייאש. על מכתב מעורכת הדין של הקונים המציעה תשלום אחרון לא הגיוני הוא פשוט ענה תשובה ללא כל עומק של שורה אחת שאומרת: אי אפשר, תנאי התשלום לא מאפשרים למרשי לקנות דירה ולכן העסקה לא יכלה לצאת לפועל.

לא יודעת מה אני מרגישה בקשר לכך
הייתי מצפה שהוא ישלח לך משהו עם יותר בשר והסבר, אבל נראה שפשוט אין לו סבלנות.
אם זה סוף הסיפור? אני לא ממש  יודעת. שלחתי לו בחזרה מייל מפורט מה דעתי ומה עליו לעשות, אבל לא נראה לי שהוא האדם הכי אסרטיבי בעולם ולא נראה לי שישי לו סבלנות.
רוצה להירגע, רוצה להאמין שהלך אחד יבוא אחר. הרי החיים לימדו אותי שוב ושוב שהלך אחד יבואו 2 יותר טובים.
בעיקר בשנתיים האחרונות בעבודה שלי, על כל לקוח שהלך, באו 2 משלמים יותר במקום.

כל החוסר ידיעה וכל מה שקורה סביב רק מעצבן אותי יותר.
רוצה לחזור להתרכז בעבודה. רוצה לחזור לישון. רוצה להירגע.

למה למכור דירה זה תהליך כל כך קשה נפשית?

כאשר פגשתי אותם בהתחלה, חשבתי שיהיה אחלה.
פגישה נוחה וניחוחה ונמכור את הדירה לאנשים נחמדים.
אבל מיום ליום זה נעשה מעצבן יותר, עם יותר מתחים והיום הגעתי למצב שאני כבר לא יכולה יותר.

מצד אחד - עלינו לעשות את המקסימום על מנת להתקדם קדימה, למכור את הדירה הזו ולהתקדם לדירה הבאה.
מצד שני התהליך כל כך קשה לי שכבר ממש אני לא יודעת מה לעשות.

הזוג שרוצה לקנות את הדירה עכשיו אולי נתן מחיר נוח אבל בשילוב של המון פריטים ורהיטים.
עכשיו עשיתי חישוב, אם נתייחס אליהם כיד שנייה זה כבר 12K ובעלי היקר תמיד שוכח שאנחנו נצטרך לקנות את הכל חדש.
זהו, אני רוצה לשחרר את זה. זה יום אחרון. אולי זה יצליח ואולי לא.
אני יודעת שגם אם העורך דין יצליח לדבר איתה (למרות שאני סקפטית ברמות קשות)
עדיין כל הזמן הזה יהיה לנו טעם רע בפה.
אבל אני גם יודעת שכמו כל דבר, הכל זמני.
כשאנחנו נשב בבית החדש עוד חצי שנה כבר לא ממש יהיה אכפת לנו.
כמו ששכחתי מאוד מהר את הדירות הקודמות שגרתי בהם אני אשכח גם את זו.
למרות שבסך הכל התרחשו כאן דברים נהדרים. צמחנו, שמחנו, גדלנו.
הבעיה הגדולה היא הבנייה הלא נפסקת מסביבנו.

מהצד השני אנחנו גם צריכים לקנות דירה. הדירה שיחידה שאהבתי יושבת בבית מקסים בתוך עשרות בניינים לא כל כך מקסימים. גם בבית זה אני רואה שקנו את המגרש ליד ועומדים לבנות שם דופלקס. שזה לפחות עוד שנה בנייה. אז לא בטוח שאני רוצה לעבור במאתר בנייה אחד לאחר.

המרפסת מדהימה אבל משקיפה לגגות של בתים ישנים. לא מראה מהמם במיוחד :)
אבל מצד שני היא פתוחה עד האופק ומאפשרת פרטיות מלאה. אין הרבה כאלה היום אם יש בכלל.
כל דירה שנמצא יש בה יתרונות וחסרונות.

לא נשאר עוד הרבה זמן ללידה וכל הנושא הזה ממש לא עוזר לי.
חמי צודק, אני צריכה לסיים את כל נושא מכירת הדירה ורכישת דירה חדשה עוד החודש.
הרי יש עוד המון דברים לדאוג להם ועם תינוק בין 0 זה יהיה ממש קשה לי.

צריך לקנות רהיטים חדשים ועוד הרבה דברים.
וברקע עומדת העבודה. העסק, מה אני הולכת לעשות עם זה אני ממש לא יודעת.

רוצה לסיים השבוע הזה בהרגשה אחרת.
לדעת שמכרנו את הדירה הזו וקנינו דירה חדשה.
לדעת שאנחנו לקראת דרך חדשה.
לדעת שאני הולכת להתקדם בחיים. שאגוזי הולך לגדול בבית אחר עם שקט, אוויר, מעלית וחנייה.

אני יודעת שיש קצת בעיה אנרגטית בבית הזה וזה עוד סיבה שאני רוצה חדש.

חוץ מזה, אני ממש רוצה להפסיק לדבר על זה. זה כבר ממש לא נוח לי לכעוס על הקונים הסופר מעצבנים האלו.
אני רוצה לשחרר את זה, להירגע, לנשום, לפתוח את הראש ולהיות מוכנה לקבל רק את מה שמתאים ונכון לחיים שלי.

חבל שנפלנו על סוג כאילו תמים עם עו"ד מפלצת 

עצבים. חלום שהתנפץ

לא מסוגלת להתרכז.
לא מסוגלת לחשוב.
עצבנית בטירוף. ברמה שאי אפשר להסביר.

אז חשבתי שמכרנו את הבית וחשבנו שאנחנו כבר סגורים על דירה אחרת.
ועכשיו כל הקלפים נטרפו. הדיירים החדשים, זוג לבן שלא מבין כלום מהחיים שלו שכרו בולדוזרית כעורכת דין שלא מוכנה לשמוע כלום.
כבר בהתחלה היה נראה מוזר כל המשפטים שלהם
כאילו כל העולם הולך לדפוק אותם.
ועכשיו הכל התבהר. איזה יופי שיש עורכי דין שניזונים מפרנויה של אנשים.
זה אומר שלא רק שהעסקה הזו נפלה אלא שגם אנחנו כנראה נפספס את הבית שרצינו לקנות.

אני ורצה להפסיק להאמין בעין הרע, זה נראה לי דבלי אבל אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
חייבת לחזור לעבוד אבל הראש שלי מתפוצץ עוד שנייה.
מחכה כמו מטומטמת לשיחה מהקונה
יודעת שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא רוצה לעבוד עם עורכת דין כזו.
לא רוצה שעצבים שקשורים לרכישת דירה הזו יקרו עוד פעם.
שעורכי דין מעצבנים אשר עובדים מתוך היסטריה ופחד משתלבים עם לקוחות לחוצים מה שקורה זה רק עצבים.
כנראה שמזל שלא סגרנו על הבית בשקמה וגם לא על הבית השני.
אוף אוף אוף אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
מתחשק לי להרביץ למישהו.

כמובן שהלקוח אמר שהוא התקשר עוד חצי שעה וזה לא מה שהוא עושה.
וכל דקה שאני מחכה אני רק עצבנית יותר ולא רגועה יותר.

רוצה כבר לשים את כל נושא מעבר הדירה מאחורי אבל נראה כאילו זה לא הולך להתרחש.
מנסה לחזור לעבודה ולא מצליחה
בראש שלי לא מפוקס
ברור שאני גם לא אוהבת את הדרך שהתמודדתי עם זה.
את השיחה העצבנית שלי עם הקונים וכל הנושא.

געגועי לכתיבה

אני רוצה לכתוב
אני צריכה לכתוב
לפחות מספר פעמים ביום עולה בי המחשבה "רגע, תעצרי, תכתבי קצת, תנקי"
ואני לא כותבת, תמיד יש תירוץ, תמיד יש משהו אחר לעשות שהוא יותר דחוף, יותר חשוב, ניצול טוב יותר של הזמן.
ואז מה? קשקושים בפייסבוק.
כל בור אני קמה מחדש עם ההחלטה, אני אעשה קפה, אכתוב קצת ואז אעיר את צ'יפי, כמובן זה לא קורה.
קמתי הבוקר, שוב, עם הרגשה של מליון טון על הלב שלי. מועקה. לא כיף לי.
למה? אין לי מושג. הכל בסדר.
חודש שביעי, המועד קרב ויש המון החלטות לעשות.
אני מנסה להקדיש זמן לעצמי אבל זה כאילו לא מספיק חשוב. למשל עכשיו הפסקתי ועברתי לכתוב כמה מיילים וכמה דברים שאני ממש חייבת להספיק היום.

המון דברים יש לי על הראש ואני לא יודעת מהיכן להתחיל:
השילוב בין ההריון, הלידה לעסק
מעבר הדירה - קניית דירה חדשה היא באמת אתגר עבורי
חוסר המיקוד, אני עוברת ממקום למקום, ממשימה למשימה בלי מנוחה ונשימה
הריצה האין סופית סביב מה?
הדאגה הלא נפסקת לעובר ולשלומו.
המחשבה שאין מצב שזה הדרך שאני צריכה לחיות ולעבוד, זה לא יכול להיות, חייב להיות משהו אחר, חייבת להיות דרך אחרת.
אני יודעת שיכולה להיות דרך אחרת ואני יודעת מה הצעדים שאני צריכה לעשות על מנת להיות בדרך הזו אבל אני כל כך עסוקה בשוטף שאני ממש לא מצליחה להגיע לשלב הבא.

לפעמים אני חושבת שאולי לא נועדתי להיות עצמאית, אבל אני מבינה שאין בעיה עם להיות עצמאית, יש בעיה עם זה שאני גם המזכירה, גם מנהלת החשבונות וגם עוד כמה דברים שאני פחות מתחברת אליהם.

מרגישה שאני צריכה לקחת כל שורה ממה שכתבתי עד עכשיו ולנתח אותה כמו שצריך.
לצאת עם תוכנית פעולה לכל שורה או לפחות להקיא את נשמתי.

שוב הפסקה בכתיבה לטלפונים, אני ממש לא מליחה להתרכז.
מה אני צריכה לעשות?
ללכת לים לאיזה כמה שעות עם המחשב נייד ופשוט להתחיל לכתוב, לתקתק ללא הפסקה.
לעשות תוכנית עבודה.
להחליט על הדירה
לעשות מדיטציה שתשלח לעובר שלי שלווה ושמחה.

מתחשק לי חופש, מתחשק לי חופש בטירוף.
מתחשק לי לארגן את כל המחשבות, לצאת עם תוכנית עבודה חדשה.
לדעת מה אני עושה בקשר לרכישת דירה ובקשר לכל השאר.

מרגישה שזה מלל מלא מבאגן, אז מחליטה להפסיק לכתוב בנפרד על כל נושא.
שיהיה לי בהצלחה