חרא חרא חרא. שוב פעם אני משלמת על חוסר הריכוז שלי, על זה שאני לא מייחסתחשיבות לחיים הפרטיים שלי מרב שאני תקועה בעבודה.
אין ספק שזה משהו שקורה לי בשנתיים האחרונות, אני כל הזמו שוכחת דברים. אבל אסור להתכחש לעובדה שדברים שקשורים לחיים שלי אי הרבה יותר שוכחת.
הבעל מתקשר היום מהעבודה, רוצה ללכת לסרט ואני שוב מרגישה קינאה, למה לו יש חיים ולי אין? מתוסכת אני כותבת בקבוצת האימהות, מנסהלהבין אם זה רק אני או שזה קטע של אימהות. מגלה שזה בעיקר אני.
יושבת עכששיו 11 בלילה נזכרת לבדוק את הוואצ אפ ומגלה הודעה " את מגיעה היום בערב למפגש" טוב, ברור ששכחתי. כל הח'ברה מהעבודה הקודמת נפגשים היום ואני שכחתי. הסיבה היחידה שכנראה תהיה לי לצאת בחודש הקרוב ושכחתי גם את זה.אי אפשר אפילו לתאר כמה אני מתוסכלת.אני יודעת שאני כותבת רק שאני מתוסכלת, שזה בלוג של תסכול, אבל בפני מי לעזאזאל אני מתנצלת? זה הנייר שלי ואני אבכה בו כמה שאני רוצה.
כל החוסר ריכוז שלי פוגע בי שוב ושוב בשניים האחרונות, אני כבר מש לא אוהבת את זה
אני מרגי/ה שיש פגיעה מאוד חמורה בזיכרון שלי אבלל כנראה זה גם בגלל שאני כבר לא מייחסת ח/יבותלחיים האישיים שלי
אני כבר לא יוצאתףלא דואגת להיות בקשר עם חברות וחברים
לא עושה שום דבר בשביל עצמי
בחודשים האחרונים אני גם ממש מזניחה את הזוגיות שלי. התירוץ שלי זה ההריון אבל זה באמת סתם תירוץ
אני מטביעה את עצמי בעבודה ומשתמשת בזה כתירוץ לכל דבר
הנה . עוד משהו שאני חייבת לשנות
די, זה לא יכול להמשיך ככה
הכל צריך להשתנות! הכל חייב להשתנות!
כל כך רציתי ללכת לערב הזה. לצאת, לפגוש את כל הח'ברה.
עד שסוף סוף יש לי כל כך הרבה על מה להיות גאה
אני מרגישה שכולם מסביבי חיים ורק אני לא
אני חושבת שאני צריכה לעשות מחר קצת הפסקה ולחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי
איך אני רוצה לשנות את החיים שלי
הרי אם אני רוצה או לא החיים השתנו עוד שבוע שבועיים עם בואו של האגוז היקר שלי שאני כבר ממש מחכה לו
אני חושבת שאני מחכה לו כי איפה שהוא אני מאמינה שתהיה לי חופשת לידה
שאני יקח 'פסק זמן' ואבנה את עצמי מחדש
את הםנימיות ואת החיצוניות
אבל על מי שאני עובדת?איזה מין חופשת לידה זו הולכת להיות?
הרי אני אעבוד כמו כלבה גם בחופשת לידה ואז אני יהיה יותתר מטומטמת עם יותר התחייבויות ופחות שעות שינה
אני חייבת לשנות
אני אשנה
לא יודעת איך אבל זה חייב להיות אחרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה