לאחרונה יש לי צורך גדול יותר לכתוב, לא עוד דברים שיווקים, משפטים
קצרים עם מטרת מכירה אלא ממש, כתיבה.
אני מרגישה שכל החלק היצירתי שלי הלך לישון. תופס לו תנומת חורף ארוכה
מדי.
לעומת זאת אני לא בטוחה שיש טעם בכל אובססיית התיעוד הזו. למי? למה?
אולי זה סתם בזבוז זמן. מה שהיה עבר. אולי זהו ?
עכשיו אני בחופשת לידה. עברו כבר שבועיים וחצי, רציתי לעשות כל כך
הרבה דברים בחופשת לידה הזו ובינתיים כל מה שאני מרגישה זה שהזמן מש בורח לי מבית
האצבעות ואני לא מספיקה כלום.
ההנקה כמובן, לוקחת לי מלא זמן והופכת אותי למאוד מתוסכלת.
מתוסכלת בגלל כל הזמן שזה לוקקח. מתוסכלת מזה שזה לא מספיק, אני גם
מניקה שעה וגם בסוף מביאה סמילאק. מתוסכלת מהמחשבה שאני מרגישה שאני חייבת לעשות
את זה כי אני צריכה לתת נקודת התחלה טובה לילד שלי.
גם לזמן של ההנקה היו לי תכנונים. לקרוא בזמן הזה. לכתוב בטאבלט ועוד.
מה שבאמת קורא בזמן הזה זה שאנימעבירה ערוצים בטלוויזיה ורואה תוכניות
בינוניות שלא ממש מקדמות אותי ובנוסף עושות לי חשק לראות יותר טלוויזיה.
מאוד רציתי לשיגיע שינוי לפני שמגיע הילד. השינוי שרציתי זה קודם כל
להיות אדם יותר שמח, יותר אופטימי. אני כל הזמן מסתכלת על כל האנשים הללו, השמחים,
האופטימיים, אלו שמחייכים למראה ומקנאה. כן, גם אני רוצה. לחיות מתוך שמחה.
כל הזמן חושבת על החיים שלי ולא מבינה "למה אני לא" לא באמת
רואה סיבה. הרי השבח לבריאה הכל בסדר. יש לי 2 ילדים בריאים ומקסימים, בעל אוהב
שאני כל הזמן מחפשת מה לא טוב בו ובמערכת הזוגית שלנו , עסק שמתקדם לא רע בכלל.
אבל אני כל הזמן רק רואה מה שפחות טוב. לא מצליחה להיות שמחה. כל הזמן
מתלוננת, מחפשת על מה להתלונן.
לפעמים נדמה לי שאני אוהבת להתלונן בפני בעלי כי אני רוצה את תשומתהלב
שלו. כי הוא האדם הראשון שממש מפנק אותי ושומר עלי אז אני מחפשת להיות ילדה פגיעה
לידו לפעמים.
אבל למה? הרי הסיבה שהוא התאהב בי זה בגלל שאני אישה חזקה.
מצד שני אני מרגישה שהוא חושב שאני בזמן האחרון אישה חזקה מד, אפילו
מפחידה, לא מסכימה המון דברים. אני מבינה מהיכן זה מגיע לו המחשבה הזו, אני באמת
מבקרת אותו המון לאחרונה. יכול להיות שבאמת אלו דברים משונים ויכול להיות שזה שאין
לי ממש חיים מוביל לכל הנושא.
וזה עוד משהו שאני מרגישה שאני ממש חייבת לשנות בחיים שלי. שאין לי
חיים.
מאז שצ'יפי נולד כל מה שיש לי זה העסק והבית. בעיקר העסק. חוץ מזה אין
לי ממש חיים.
ניהול לא נכון של הזמן ושל העסק הובילו אותי לכך שאני מבלה את כל הזמן
מול המחשב למען העסק.
אבל מה שהרבה פעמים קורה ואני רואה את זה גם עכשיו, שאני עוסקת הרבה
בטפל, במה שלא חשוב ובמה שלא דחוף ומבזבזת על זה הרבה זמן
אפילו היום זו הוכחה לכך.
אני עוברת ממשימה למשימה, לא מספיקה כלום ולא מסיימת כלום.
בורחת מהמשימות החשובות יותר
להתחיל לצלם את הקורס
לבנות נהלים לעבודה
לבנות ספר כלים חינמיים חדש
לחזור ללקוחות
לכתוב כל מה שצריך ביומן
להכין רשימת לקוחות עדכנית של כל הלקוחות שהיו אצלי
ועוד המון דברים שממש רציתי לעשות
אני אפילו לא זוכרת כמו שצריך לגבות חובות.
זה מה שנאי צריכה למקד את עצמי בו.
בנוסף- לחשוב איך אנימתחילה לחיות. איך אני חוזרת לחיים חברתיים.
אני רוצה לחזור ללכת לפורום נשות עסקים, לכנסים ולכאלה דברים. ראשית
עלמנת להכיר נשים נוספות.
אני רוצה ללמוד איך לעשות דברים בצורה מרוכזת ומהירה.
אני אוצה ללמוד להשיג את מה שאני רוצה.
אני רוצה ללמוד לעבוד מתוך שמחה.
אני רוצה לעשות לי רשימה מסודרת וברורה של מה שחשוב ודחוף בלבד ולעשות
רק בזה מעכשיו.
לחשוב איך אני משנה אתה החיים שלי ומתחילה לעשות דברים ולא דוחה כל
דבר לגלגול הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה