אני רוצה לכתוב
אני צריכה לכתוב
לפחות מספר פעמים ביום עולה בי המחשבה "רגע, תעצרי, תכתבי קצת, תנקי"
ואני לא כותבת, תמיד יש תירוץ, תמיד יש משהו אחר לעשות שהוא יותר דחוף, יותר חשוב, ניצול טוב יותר של הזמן.
ואז מה? קשקושים בפייסבוק.
כל בור אני קמה מחדש עם ההחלטה, אני אעשה קפה, אכתוב קצת ואז אעיר את צ'יפי, כמובן זה לא קורה.
קמתי הבוקר, שוב, עם הרגשה של מליון טון על הלב שלי. מועקה. לא כיף לי.
למה? אין לי מושג. הכל בסדר.
חודש שביעי, המועד קרב ויש המון החלטות לעשות.
אני מנסה להקדיש זמן לעצמי אבל זה כאילו לא מספיק חשוב. למשל עכשיו הפסקתי ועברתי לכתוב כמה מיילים וכמה דברים שאני ממש חייבת להספיק היום.
המון דברים יש לי על הראש ואני לא יודעת מהיכן להתחיל:
השילוב בין ההריון, הלידה לעסק
מעבר הדירה - קניית דירה חדשה היא באמת אתגר עבורי
חוסר המיקוד, אני עוברת ממקום למקום, ממשימה למשימה בלי מנוחה ונשימה
הריצה האין סופית סביב מה?
הדאגה הלא נפסקת לעובר ולשלומו.
המחשבה שאין מצב שזה הדרך שאני צריכה לחיות ולעבוד, זה לא יכול להיות, חייב להיות משהו אחר, חייבת להיות דרך אחרת.
אני יודעת שיכולה להיות דרך אחרת ואני יודעת מה הצעדים שאני צריכה לעשות על מנת להיות בדרך הזו אבל אני כל כך עסוקה בשוטף שאני ממש לא מצליחה להגיע לשלב הבא.
לפעמים אני חושבת שאולי לא נועדתי להיות עצמאית, אבל אני מבינה שאין בעיה עם להיות עצמאית, יש בעיה עם זה שאני גם המזכירה, גם מנהלת החשבונות וגם עוד כמה דברים שאני פחות מתחברת אליהם.
מרגישה שאני צריכה לקחת כל שורה ממה שכתבתי עד עכשיו ולנתח אותה כמו שצריך.
לצאת עם תוכנית פעולה לכל שורה או לפחות להקיא את נשמתי.
שוב הפסקה בכתיבה לטלפונים, אני ממש לא מליחה להתרכז.
מה אני צריכה לעשות?
ללכת לים לאיזה כמה שעות עם המחשב נייד ופשוט להתחיל לכתוב, לתקתק ללא הפסקה.
לעשות תוכנית עבודה.
להחליט על הדירה
לעשות מדיטציה שתשלח לעובר שלי שלווה ושמחה.
מתחשק לי חופש, מתחשק לי חופש בטירוף.
מתחשק לי לארגן את כל המחשבות, לצאת עם תוכנית עבודה חדשה.
לדעת מה אני עושה בקשר לרכישת דירה ובקשר לכל השאר.
מרגישה שזה מלל מלא מבאגן, אז מחליטה להפסיק לכתוב בנפרד על כל נושא.
שיהיה לי בהצלחה
אני צריכה לכתוב
לפחות מספר פעמים ביום עולה בי המחשבה "רגע, תעצרי, תכתבי קצת, תנקי"
ואני לא כותבת, תמיד יש תירוץ, תמיד יש משהו אחר לעשות שהוא יותר דחוף, יותר חשוב, ניצול טוב יותר של הזמן.
ואז מה? קשקושים בפייסבוק.
כל בור אני קמה מחדש עם ההחלטה, אני אעשה קפה, אכתוב קצת ואז אעיר את צ'יפי, כמובן זה לא קורה.
קמתי הבוקר, שוב, עם הרגשה של מליון טון על הלב שלי. מועקה. לא כיף לי.
למה? אין לי מושג. הכל בסדר.
חודש שביעי, המועד קרב ויש המון החלטות לעשות.
אני מנסה להקדיש זמן לעצמי אבל זה כאילו לא מספיק חשוב. למשל עכשיו הפסקתי ועברתי לכתוב כמה מיילים וכמה דברים שאני ממש חייבת להספיק היום.
המון דברים יש לי על הראש ואני לא יודעת מהיכן להתחיל:
השילוב בין ההריון, הלידה לעסק
מעבר הדירה - קניית דירה חדשה היא באמת אתגר עבורי
חוסר המיקוד, אני עוברת ממקום למקום, ממשימה למשימה בלי מנוחה ונשימה
הריצה האין סופית סביב מה?
הדאגה הלא נפסקת לעובר ולשלומו.
המחשבה שאין מצב שזה הדרך שאני צריכה לחיות ולעבוד, זה לא יכול להיות, חייב להיות משהו אחר, חייבת להיות דרך אחרת.
אני יודעת שיכולה להיות דרך אחרת ואני יודעת מה הצעדים שאני צריכה לעשות על מנת להיות בדרך הזו אבל אני כל כך עסוקה בשוטף שאני ממש לא מצליחה להגיע לשלב הבא.
לפעמים אני חושבת שאולי לא נועדתי להיות עצמאית, אבל אני מבינה שאין בעיה עם להיות עצמאית, יש בעיה עם זה שאני גם המזכירה, גם מנהלת החשבונות וגם עוד כמה דברים שאני פחות מתחברת אליהם.
מרגישה שאני צריכה לקחת כל שורה ממה שכתבתי עד עכשיו ולנתח אותה כמו שצריך.
לצאת עם תוכנית פעולה לכל שורה או לפחות להקיא את נשמתי.
שוב הפסקה בכתיבה לטלפונים, אני ממש לא מליחה להתרכז.
מה אני צריכה לעשות?
ללכת לים לאיזה כמה שעות עם המחשב נייד ופשוט להתחיל לכתוב, לתקתק ללא הפסקה.
לעשות תוכנית עבודה.
להחליט על הדירה
לעשות מדיטציה שתשלח לעובר שלי שלווה ושמחה.
מתחשק לי חופש, מתחשק לי חופש בטירוף.
מתחשק לי לארגן את כל המחשבות, לצאת עם תוכנית עבודה חדשה.
לדעת מה אני עושה בקשר לרכישת דירה ובקשר לכל השאר.
מרגישה שזה מלל מלא מבאגן, אז מחליטה להפסיק לכתוב בנפרד על כל נושא.
שיהיה לי בהצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה