עוד חודש וחצי הלידה הצפויה ואני במרתון סביב עצמי, סביב הכל
רוצה להספיק כמה שיותר ומתכננת לי לחופשת לידה קצת יותר מדי דברים, כנראה.
חשבתי הרבה אם כדאי לי לקחת חופשת לידה, לקח המון זמן לבנות את העסק הזה, לבנות את התדמית המקצועית, לבנות את השם שלי. יש יגידו מבחוץ שזה לקח לי ממש מהר, אני לא מרגישה את זה. יודעת כמה השקעתי בזה. ימים ולילות.
אבל עכשיו אני קצת עייפה. כבר הרבה זמן שאני חושבת שזה לא יכול להימשך ככה. לא צריך לעבוד ככה. כל כך קשה. כל כך הרבה. אני יודעת שיש דרך אחרת. שיש בי את היוזמה והיצירתיות לחשוב כיצד אני יכולה להרוויח יותר כסף בפחות זמן השקעה. העניין הוא שאני כל כך טובעת בשותף שאני ממש לא מספיקה לפתח מוצרים חדשים. לחשוב על העתיד.
אני כל הזמן מכבה שריפות.
גם חוסר המיקוד שלי וניהול הזמן הגרוע שלי לא ממש עוזרים. אני שורפת המון זמן על דברים לא חשובים.
מתמחרת את השירותים שלי לחלוטין נמוך מדי.
נותנת המון שירותים שלא בהגדרת התפקיד שלי על מנת לחסוך כסף ללקוח (רק השבוע אמרתי ללקוחה שאני אבנה לה דף נחיתה כי התעייפתי מההדרכה. למה? ועוד בחינם? גם ככה אין לי זמן לעשות כלום)
המון דברים צריכים להשתנות בעסק ועל מנת לשנות אותם צריך להקדיש זמן למחשבה. זמן לעשייה, זמן לבניית מוצרים חדדשים.
אני רוצה להקדיש את חושת הלידה ליצירה הזו. כל כך מתחשק לי ליצור.
אבל אני מרגישה שאולי אני מעמיסה על עצמי יותר מדי. יותר מדי מתייחסת לזה כאל חופשה למרות שזה ממש לא.
הרי אחרי הלידה הראשונה חודשיים לא היה אפשר ממש לדבר איתי.
אבל הפעם יכול להיות אחרת, שונה. כבר אני יהיה פחות בהלם. אדע יותר מה אני רוצה לעשות ומה פחות.
הפעם אני גם עובדת שמשהו שיש לי תשוקה מלאה אליו. משהו שאני ממש אוהבת לעשות.
אני גם מתגעגעת לדברים של פעם.
להקדיש זמן לעצמי, זמן לרוחניות, זמן לתזונה נכונה, זמן לכושר גופני.
אני מרגישה שאני צריכה לבנות את עצמי מחדש, לא רק את העסק אלא ממש את עצמי.
בתוך כל העבודה והשגרה איבדתי את עצמי. את האדם הרוחני. את האדם שלוקח פסק זמן לפעמים והולך לים לחשוב. את האשם שיש לו זמן לחברים.
לעזאזל אפילו את יום הנישואים שלי שכחתי השנה, ואני נשואה רק שלוש שנים.
לא בטוחה שאני רוצה להיות האדם הזה.
אני רוצה להיות אדם קצת אחר ואם אני לא אקח הפסקה לחשוב על כל הנושא הזה, לבנות דברים מחדש, להשקיע זמן וכסף בפעולות שיחסכו זמן וכסף. כלום לא השתנה.
אך עם זאת אני חושבת שאני צריכה להוריד את הציפיות שלי למציאות. אני לא רוצה שוב להתאכזב.
רוצה לחזורלכתוב...
רוצה להספיק כמה שיותר ומתכננת לי לחופשת לידה קצת יותר מדי דברים, כנראה.
חשבתי הרבה אם כדאי לי לקחת חופשת לידה, לקח המון זמן לבנות את העסק הזה, לבנות את התדמית המקצועית, לבנות את השם שלי. יש יגידו מבחוץ שזה לקח לי ממש מהר, אני לא מרגישה את זה. יודעת כמה השקעתי בזה. ימים ולילות.
אבל עכשיו אני קצת עייפה. כבר הרבה זמן שאני חושבת שזה לא יכול להימשך ככה. לא צריך לעבוד ככה. כל כך קשה. כל כך הרבה. אני יודעת שיש דרך אחרת. שיש בי את היוזמה והיצירתיות לחשוב כיצד אני יכולה להרוויח יותר כסף בפחות זמן השקעה. העניין הוא שאני כל כך טובעת בשותף שאני ממש לא מספיקה לפתח מוצרים חדשים. לחשוב על העתיד.
אני כל הזמן מכבה שריפות.
גם חוסר המיקוד שלי וניהול הזמן הגרוע שלי לא ממש עוזרים. אני שורפת המון זמן על דברים לא חשובים.
מתמחרת את השירותים שלי לחלוטין נמוך מדי.
נותנת המון שירותים שלא בהגדרת התפקיד שלי על מנת לחסוך כסף ללקוח (רק השבוע אמרתי ללקוחה שאני אבנה לה דף נחיתה כי התעייפתי מההדרכה. למה? ועוד בחינם? גם ככה אין לי זמן לעשות כלום)
המון דברים צריכים להשתנות בעסק ועל מנת לשנות אותם צריך להקדיש זמן למחשבה. זמן לעשייה, זמן לבניית מוצרים חדדשים.
אני רוצה להקדיש את חושת הלידה ליצירה הזו. כל כך מתחשק לי ליצור.
אבל אני מרגישה שאולי אני מעמיסה על עצמי יותר מדי. יותר מדי מתייחסת לזה כאל חופשה למרות שזה ממש לא.
הרי אחרי הלידה הראשונה חודשיים לא היה אפשר ממש לדבר איתי.
אבל הפעם יכול להיות אחרת, שונה. כבר אני יהיה פחות בהלם. אדע יותר מה אני רוצה לעשות ומה פחות.
הפעם אני גם עובדת שמשהו שיש לי תשוקה מלאה אליו. משהו שאני ממש אוהבת לעשות.
אני גם מתגעגעת לדברים של פעם.
להקדיש זמן לעצמי, זמן לרוחניות, זמן לתזונה נכונה, זמן לכושר גופני.
אני מרגישה שאני צריכה לבנות את עצמי מחדש, לא רק את העסק אלא ממש את עצמי.
בתוך כל העבודה והשגרה איבדתי את עצמי. את האדם הרוחני. את האדם שלוקח פסק זמן לפעמים והולך לים לחשוב. את האשם שיש לו זמן לחברים.
לעזאזל אפילו את יום הנישואים שלי שכחתי השנה, ואני נשואה רק שלוש שנים.
לא בטוחה שאני רוצה להיות האדם הזה.
אני רוצה להיות אדם קצת אחר ואם אני לא אקח הפסקה לחשוב על כל הנושא הזה, לבנות דברים מחדש, להשקיע זמן וכסף בפעולות שיחסכו זמן וכסף. כלום לא השתנה.
אך עם זאת אני חושבת שאני צריכה להוריד את הציפיות שלי למציאות. אני לא רוצה שוב להתאכזב.
רוצה לחזורלכתוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה