אתמול זה קרה. כל כך התעצבנתי שהרגשתי שעוד שנייה מתפוצץ לי הראש, רציתי לבכות, שלחרר את הכל ולא הצלחתי.
במקום זה הרגשתי איך הגוף שלי קורס, איך הגוף שלי מגיב בצורה היסטרית. בעלי הביא לי כוס מים והלך, כועס.
לא יודעת למה, הוא לא אוהב את ההצגות האלו, או תכל'ס, הוא לא אוהב אני חלשה. אני החזקה.
אחר כך נשארתי במיטה והבנתי כמה דברים מאוד חשובים.
הבנתי שאני בעצם לבד בעולם, שלא משנה מה כולם יכולים לעזוב בכל רגע. אפילו הילד שלי יכול לנטוש אותי כמו שאני בקושי מתייחסת לאבא שלי.
זה לא הכניס אותי לרחמים עצמאים אלא לחזרה להבנה שבעצם רק אני כאן לעצמי, רק אני שולטת במצב שלי וברגשות שלי, רק אני יכולה לעשות את השינוי והוא לא תלוי באף אחד חוץ ממני.
ואין לי גם שום סיבה לחכות. לא לחופשת לידה - שיהיה לי זמן. ולא לשום דבר אחר חיצוני.
שאם אני רוצה שהכל יהיה אחרת זה תלוי רק בי ואני צריכה לתחיל לשנות לא ממחר, מעכשיו.
לא צריכה לשנות הכל, לא צריכה לדרוש מעצמי יותר מדי, פשוט להתחיל ליצור את השינוי.
להפסיק לחשוב גם במושגים של "אני רוצה להיות" או אפילו "אני מזמנת לעצמי" אלא פשוט להחליט מי אני, מי אני רוצה להיות. אבל מי אני באמת רוצה להיות ולא איזה דמות פנטזיונרית אשר מחברת את כל הנתונים המושלמים בכל אחת שאני מכירה לאיזה סופר וומן אחת, אלא מי אני, אני באמת, רוצה להיות.
ולהחליט שזה מי שאני , זה מי שאני מעכשיו.
לחשוב מה משרת אותי בחיים ומה פחות ולהשאיר רק את מה שמשרת אותי.
לחשוב מה אני רוצה להשאיר ומה אני רוצה לשפר.
לאן אני רוצה להגיע ומה ייקח אותי לשם.
להיות אמא טובה, להיות אשת עסקים טובה וכל השאר זה אומר שקודם כל אני צריכה לדאוג לעצמי.
לאוהוב את עצמי.
להרגיש בנוח עם עצמי.
ולא לחכות עד שיגיע התינוק הבא, אלא עכשיו, לפני שהוא מגיע, על מנת שיקבל את האמא שמגיע לו.
אני יודעת שאני רוצה להיות אדם מאושר.
אני יודעת שאני צריכה להתחיל לדבר במושגים של הווה.
רוצה להכין לעצמי רשימה, כנה, ישירה , ישרה. להכניס אותה לתודעה ולנסות לעבוד על פיה
היום קניתי לעצמי צמיד, הוא אמור להיות תזכורת, להזכיר לי כל פעם מי האני האמיתי שלי.
להזכיר שאני אדם מאושר
להזכיר לי לא להתלונן
להזכיר לי לחשוב פעמיים לפני שאני מדברת
להזכיר לי שזה תלוי בי ולכן אני יכולה לשנות ואשנה.
תמיד אני מגיעה לבלוג הזה לכתוב שרע לי, אני צריכה להתחיל לעשות מנהל\ג וכתוב על דברים טובים.
על הדברים המצחיקים שצ'יפי עושה.
על הדברים המדב\הימים שאני משיגה.
להתחיל יותר להעריך, לשמוח, לאהוב, לצמוח.
לעשות לעצמי באמת מנהל\ג שאני פותחת את הבלוג ומתחילה לכתוב את הדברים הטובים.
במקום זה הרגשתי איך הגוף שלי קורס, איך הגוף שלי מגיב בצורה היסטרית. בעלי הביא לי כוס מים והלך, כועס.
לא יודעת למה, הוא לא אוהב את ההצגות האלו, או תכל'ס, הוא לא אוהב אני חלשה. אני החזקה.
אחר כך נשארתי במיטה והבנתי כמה דברים מאוד חשובים.
הבנתי שאני בעצם לבד בעולם, שלא משנה מה כולם יכולים לעזוב בכל רגע. אפילו הילד שלי יכול לנטוש אותי כמו שאני בקושי מתייחסת לאבא שלי.
זה לא הכניס אותי לרחמים עצמאים אלא לחזרה להבנה שבעצם רק אני כאן לעצמי, רק אני שולטת במצב שלי וברגשות שלי, רק אני יכולה לעשות את השינוי והוא לא תלוי באף אחד חוץ ממני.
ואין לי גם שום סיבה לחכות. לא לחופשת לידה - שיהיה לי זמן. ולא לשום דבר אחר חיצוני.
שאם אני רוצה שהכל יהיה אחרת זה תלוי רק בי ואני צריכה לתחיל לשנות לא ממחר, מעכשיו.
לא צריכה לשנות הכל, לא צריכה לדרוש מעצמי יותר מדי, פשוט להתחיל ליצור את השינוי.
להפסיק לחשוב גם במושגים של "אני רוצה להיות" או אפילו "אני מזמנת לעצמי" אלא פשוט להחליט מי אני, מי אני רוצה להיות. אבל מי אני באמת רוצה להיות ולא איזה דמות פנטזיונרית אשר מחברת את כל הנתונים המושלמים בכל אחת שאני מכירה לאיזה סופר וומן אחת, אלא מי אני, אני באמת, רוצה להיות.
ולהחליט שזה מי שאני , זה מי שאני מעכשיו.
לחשוב מה משרת אותי בחיים ומה פחות ולהשאיר רק את מה שמשרת אותי.
לחשוב מה אני רוצה להשאיר ומה אני רוצה לשפר.
לאן אני רוצה להגיע ומה ייקח אותי לשם.
להיות אמא טובה, להיות אשת עסקים טובה וכל השאר זה אומר שקודם כל אני צריכה לדאוג לעצמי.
לאוהוב את עצמי.
להרגיש בנוח עם עצמי.
ולא לחכות עד שיגיע התינוק הבא, אלא עכשיו, לפני שהוא מגיע, על מנת שיקבל את האמא שמגיע לו.
אני יודעת שאני רוצה להיות אדם מאושר.
אני יודעת שאני צריכה להתחיל לדבר במושגים של הווה.
רוצה להכין לעצמי רשימה, כנה, ישירה , ישרה. להכניס אותה לתודעה ולנסות לעבוד על פיה
היום קניתי לעצמי צמיד, הוא אמור להיות תזכורת, להזכיר לי כל פעם מי האני האמיתי שלי.
להזכיר שאני אדם מאושר
להזכיר לי לא להתלונן
להזכיר לי לחשוב פעמיים לפני שאני מדברת
להזכיר לי שזה תלוי בי ולכן אני יכולה לשנות ואשנה.
תמיד אני מגיעה לבלוג הזה לכתוב שרע לי, אני צריכה להתחיל לעשות מנהל\ג וכתוב על דברים טובים.
על הדברים המצחיקים שצ'יפי עושה.
על הדברים המדב\הימים שאני משיגה.
להתחיל יותר להעריך, לשמוח, לאהוב, לצמוח.
לעשות לעצמי באמת מנהל\ג שאני פותחת את הבלוג ומתחילה לכתוב את הדברים הטובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה