בוקר. קפה. צנימים. אני . מקלדת.
וגוזל קטן שוכב לו עם בקבוק בשקט.
משימות, משימות. משימות ולי רק מתחשק ללכת אחרי הפזיוטרפיה לים. לא יקרה. משימות.
רציתי שחודש ספטמבר יהיה שקט ואין ספק הוא שקט, לקוחות חדשים כמעט ואין, היו לי המון תכנונים "מה אני הולכת להספיק" לחודש ספטמבר, כן, זה הולכת להיות הכנה לשנה הבאה, אני אסדר את כל הדברים אספיק את כל המשימות שאני דוחה שנים ו...קדימה לעבודה... נתחיל שנה חדשה דף חלק.
כן, חלק מהדברים עשיתי, חלק קטן מאוד, הרשימה עוד ארוכה וצריך לכתוב אותה בצורה מסודרת ואז להתחיל למחוק.
עברו כבר כמה שעות ועדיין לא התחלתי לעבוד באמת. 12:00 בבוקר , כמעט לא נשארו שעות עבודה והאמת ממש לא מתחשק לי.
ממש כמו כל יום שני, אחרי האטרף של יום ראשון אני לא יכולה בכלל לראות את המחשב ולא ממש מתחשק לי לעבוד.
אולי זה גם בגלל שעכשיו אני צריכה לעשות דברים שאני לא ממש רוצה, החלקים בעבודה שאני פחות אוהבת אבל מכניסים כסף.
אולי באמת אני צריכה להקדיש את יום שני ליום אחר, לא עבודה מול מחשב, לפגוש אנשים, לעשות הדרכות, שיווק . לא יודעת מה, דברים אחרים.
במקביל להקלדה אני מקשיבה לוידאו של אחת המנטוריות שלי ומה שאני בעיקר מזהה אצלה את התכנון המוקדם.
היא מכינה הכל מראש, מתזמנת מאמרים ואימלים חודשים מראש, יודעת מתי היא תמכור את זה ומתי יהיה זה.
ואני.... רק מושכת את הזמן....
לא יודעת בדיוק מה אני רוצה מחיי, מושכת זמן בעיקר בדברים שצריך לשלם עליהם כסף לרות שכבר ממש צריך להתחיל להפעיל אותם.
קצת מבולבלת, נחזור אחר כך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה