יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

עוד בוקר הפוך, תודה לאדל על החזרה לשפיות

שמונה ורבע ואני מתחילה את הבוקר עצבנית. הלחצן החזק ביותר אצלי הופעל הבוקר, נסיעה ברכב בשעות העומס.
קמתי עם כאב מטריד בכף הרגל, כן, הוא שם כבר יומיים ולא עשיתי כלום בנושא, השאיפה להתקשר היום לרופא, יקרה? מקווה, נראה, הרי אני תמיד מוצאת את כל התירוצים שבעולם לא לדעת בטלפון, רוצה לחיות בעולם שאפשר להפעיל את כולם דרך המקלדת. את התורים, את הלקוחות, את הביורוקרטיה.

הליכה של 20 דקות לגן של הילד הומרה ב-35 דקות נסיעה ברכב עם עשרות עצירות, באמת מצאתי לעצמי מקום לגור, מקום שלא מתאים לאופי שלי בכלל. עוד מכונית ועוד מכונית ונשים שלא יודעות לנהוג, מסתובבת סביב האף של עצמי ברחובות חד סטריים.

אז כן, צריך להוריד מכמות הקפה, אבל אני צריכה קפה אחד ואדל אחד בשביל לשנות את מצב הרוח ולאתחל את הבוקר.

אתמול שילמתי למישהי 200 ש"ח שתעזור לי לסדר את היום, היא נתנה לי לו"ז רק ב 06:15 בבוקר ועד 08:15 , נכון לבוקר זה לא ממש עמדתי בלו"ז. בכלל, מספיק עם כל היועצים האלו, אני יודעת מעולה מה צריך לעשות, כל מה שנשאר זה קדימה, לעשות.

גם היום יש המון משימות ופגישות וערב נטוורקינג שבחיים הנוכחים שלי הוא על תקן 'יציאה לבילוי לפגוש חברות'.
רוצה שהיום יהיה יותר מסודר, רוצה להיות יותר אפקטיבית.
אז עכשיו אני אנשום עמוק שנייה, אכתוב מה אני רוצה להשיג היום ואעשה את המקסימום להיות מרוכזת ולהשיג את זה. בהצלחה לי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה